דיני העבודה למעשה מושתתים על מספר מקורות: מקור חקיקתי (הוראות חוק בתחום דיני עבודה – כמו חוק חופשה שנתית, חוק פיצויי פיטורים), פסיקת בתי הדין לעבודה (הלכות מנחות של בתי הדין האיזוריים לעבודה או הלכות מחייבות (תקדימים) של בית הדין הארצי לעבודה), הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, החלים על כלל המשק, ענפים במשק, או מקום עבודה ספציפי, הסדרים קיבוציים וחוקות עבודה (שלא נרשמו כהסכם קיבוצי) וכן תקנונים שונים כמו (הוראות התקשי"ר -תקנון שירות עובדי המדינה)
במסגרת ייעוץ ראשוני לעובד ולמעסיק, תחילה נבחנים מאפייניו של מקום העבודה, וזאת על מנת ללמוד על מקורות שונים לזכויות וחובות המעסיק או העובד במקום העבודה, בין השאר, מקורות המעוגנים בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.
הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה נחלקים לשלושה (באופן כללי המפשט את הדברים):
צווי הרחבה המחילים הוראות הסכמים קיבוציים על כלל המשק: בעניין דמי הבראה, דמי נסיעות, פנסיית חובה.
הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה ענפיים – החלים על סקטור או ענף מסויים (כמו ענף השמירה, ענף ההובלה, בתי החולים ועוד) ואשר נחתמים בין ארגון מעבידים לארגון עובדים.
הסכמים קיבוציים מיוחדים – החלים במקום עבודה מסויים ואשר נחתמים בין ארגון מעבידים אליו משתייך המעסיק וארגון עובדים – כמו למשל, בתעשיה האווירית, אל על, חברת טבע.
חוקות עבודה והסדרים קיבוציים – למשל, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (מסדיר זכויותיהם וחובותיהם של עובדי רשויות מול השלטון המקומי), או חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (מסדיר זכויותיהם וחובותיהם של העובדים במוסדות ההסתדרות – כמו למשל שירותי בריאות כללית)
ליצירת קשר עם משרדנו חייג 03-7514538 או שלח פניה בתיבת צור קשר באתר
