התעמרות בעבודה או ביקורת עניינית?
מאת: עו"ד איריס אלמוג
רבים מבלבלים בין התעמרות בעבודה לבין ביקורת עניינית מצד המעסיק. איך נדע להבחין ביניהם? האם מדובר בעובד בינוני עם בעיות משמעת או תפקודיות שהביקורת כלפיו לגיטימית או עובד מסור ומוערך (עם קבלות) אשר חווה קשיים עקב התנכלות אישית כלפיו?
מערכת יחסי עבודה בין עובד למעסיק, היא מטבע הדברים – מערכת של יחסי מרות. במסגרת אותה מערכת יחסים, מקובל כי עובד הנתון למרותו של המעסיק, נתון לביקורת עניינית מקצועית שוטפת. זה יכול לבוא לידי ביטוי בפגישות עבודה, במשובים תקופתיים, בפידבקים חיוביים או שליליים בעבודה השוטפת. רבים מהעובדים, טועים וממהרים להגדיר כל ביקורת כלפיהם כהתעמרות. אז ראשית, מותר למעסיק לבקר אותך כעובד. אם למשל, עשית טעויות או נתקבלו תלונות על עבודתך – האם זה לא לגיטימי לזמן אותך לשיחה? שנית, יתכן ואתה נעדר מהעבודה בתקופה האחרונה היעדרויות שהינן בלתי מוצדקות או נוטה להיות חולה חדשות לבקרים- מקום העבודה אינו גנון. עובד אמור להבין כי עובד שמממש באופן דווקני את כל ימי המחלה שלו, עם כל הכבוד לחוק דמי מחלה, הוא עובד שהמעסיקים פחות מעוניינים בו. מוסר עבודה לא דורש ממך להגיע חולה, אך גם לא להתחלות יותר מדי. והמבין יבין.
יחד עם זאת, השפלות בפני כלל העובדים על ביצועי המכירות שלך, צעקות ורודנות שחוזרת על עצמה (לא באופן חד פעמי), יחס מעליב, קללות , הצקות- אינם חלק ממערכת יחסי עבודה תקינים ויתכן כי מדובר במאפיינים למערכת יחסי עבודה פוגענית. גם כאן, חשוב לשים לב, כי מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה, מגמתית ומכוונת. מטבע הדברים, יחס מתנכל ומתעמר לא נולד ביום אחד. מדובר ברצף של פעולות שאמורות להיפרש על פני תקופה ארוכה. במקרים רבים, נבחין בתופעת ההתעמרות אצל עובדים ותיקים שעבדו בארגון כמה שנים, ולפתע התחלפה הנהלת הארגון והיחס השתנה כלפיהם. התעמרות בדרך כלל אינה מאפיינת את העובד הבינוני שהיו לו הליכים משמעתיים, או ביקורת על ביצועיו, אלא עובדים מצטיינים, שתרומתם לארגון לא תסולא בפז, ולפתע עם כניסתו של גורם חדש – חל שינוי קיצוני ביחס כלפיהם.
כך למשל, עובדים שמועסקים חודשיים ומתקשרים להתלונן על התעמרות- ב 99% מהמקרים אין מדובר בהתעמרות, וזאת נוכח תקופת העבודה הקצרה. לא מעט עובדים, מגיעים לעולם העבודה מפונקים מדי ואינם מסוגלים לקבל מרות, ועל כן הם מפרשים ביקורת עניינית כלפיהם כהתעמרות בעבודה, כי לא יתכן בעיניהם שמישהו יבקר אותם, הם הרי מושלמים.
בדרך כלל, מדובר בעובדים עם בעיות משמעת חמורות, אשר המעסיק מבהיר להם כי התנהלות זו אינה מקובלת במקום העבודה ובצדק. כך למשל, עובד שמאחר בכמה דקות מדי בוקר, לא יכול לטעון להתעמרות בו, כי בסה"כ מדובר בכמה דקות. או למשל, עובד שנוטה לצאת ליום מחלה אחד כל שבוע, בשל שביזות יום א', לא יכול להסתתר מאחורי חוק דמי מחלה. בסופו של דבר, עובד כזה ימצא עצמו מפוטר- ובצדק. מערכת יחסי עבודה, היא מערכת יחסי גומלין, מקום העבודה אינו גנון ומקור לפרנסה בלבד – אלא על העובד להעניק תמורה בגין פרנסתו ולהוכיח כי הינו ראוי ומשתלם למעסיק. עובד שלא סר למרות המעסיק, נוהג במקום העבודה כמנהג בעלים, מגיע והולך כרצונו, יוצא לחופשות ללא אישור מראש, מאחר כרוני וכיוב', לא יכול לטעון בסופו של יום כי הביקורת כלפיו מהווה התעמרות.
עובד ללא מוסר עבודה, שלא מבין את יחסי הגומלין בין עובד למעסיק, סביר להניח שימצא עצמו ננזף ומוזמן לשימוע במקומות עבודה שנים. אני מציעה לא למהר לרוץ ל"דוקטרינת ההתעמרות" במיוחד כשמדובר בתקופות עבודה קצרות. יחד עם זאת, אם מדובר בדפוס שחוזר על עצמו, ללא כל סיבה, כשמדובר בעובד טוב מסור וביצועיו בלתי ניתנים לערעור, כדאי לפנות לעורך דין על מנת לבחון לעומק האם מדובר בהתעמרות ואם כן, מה ניתן לעשות.