למי שייכים רווחי הפיצויים בפוליסות בחישוב תשלום פיצויי פיטורים- לעובד או למעסיק?

      למי שייכים רווחי הפוליסות – בתשלום פיצויי פיטורים?  לעובד או למעסיק

מאת: עו"ד איריס אלמוג

הסוגיה למי הזכאות ברווחי רכיב הפיצויים שהצטבר בביטוח פנסיוני(ביטוח מנהלים/פנסיה/קופת גמל) של העובדים, תלויה בהחלת סעיף 14 על הצדדים (אם באמצעות הסכם קיבוצי/ צו הרחבה ואם באמצעות הסכם אישי) בשיעור ההפקדות, ובמשך תקופת ההפקדות ובשאלה: האם ביחס לתקופה מסוימת של הפקדות, ניתן לראות את הכספים שהופקדו לרכיב פיצויים כבאים "במקום" פיצויי פיטורים או "על חשבון" פיצויי פיטורים. 

ראשית, נקודת המוצא לבחינת הסוגיה היא שהעובד סיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, כלומר- פיטורים, או התפטרות בדין מפוטר המזכה בפיצויים על פי חוק (על פי רוב משכורת אחרונה כפול תקופת ההעסקה).

שנית, המקור החוקי לבחינת סעיף 14 – הוא למעשה סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אשר קובע:

"14.   תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר"

כלומר, בשים לב, רק בהתקיים תנאים מסויימים ניתן לתת תוקף להסדר מכח סעיף 14: האחד- החלת סעיף 14 מכח הסכם קיבוצי (כמו למשל צו ההרחבה לביטוח פנסיוני) או חתימת על הסכם העסקה ועל האישור הכללי של שר העבודה שצורף אליו בנוגע להסדר לסעיף 14.

א.מתי הרווחים שנצברו בקופה אינם באים בחישוב השלמת פיצויי הפיטורים? כלומר, מתי הרווחים שייכים לעובד?

במקרה של הפקדות לפי סעיף 14 או צו הרחבה /הסכם קיבוצי

כאשר מעסיק מפריש כספים לרכיב פיצויים לביטוח פנסיוני (ביטוח מנהלים/פנסיה/קופת גמל) מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים (באמצעות חתימה על הסדר האישור הכללי בהסכם העסקה) או מכח צו הרחבה לביטוח פנסיוני (שקובע תחולה אוטומטית של סעיף 14), בעת סיום העסקה המזכה בפיצויי פיטורים, עליו לשלם בנוסף השלמת פיצויי פיטורים גם על תקופה במהלכה לא הופרשו כלל כספים לרכיב פיצויים או על תקופה שבה הפריש המעסיק רק חלק מפיצויי הפיטורים (כמו למשל הפקדה של שיעור הפחות מ  8.33% לחודש),או בעבור תקופה שבה היו חוסרים בהפקדות, זאת במנותק מהשאלה – האם הצטברו רווחים בקופה.

למשל: אם עובד הועסק בחברה במשך שלוש שנים, 2015-2018 במהלכן ביצע המעסיק הפקדות משכרו בשיעור 6% לרכיב פיצויים. המעסיק יחוייב בהשלמת שיעור של 2.33% בעבור אותה תקופת העסקה (36 חודשים), ללא קשר לצבירת הרווחים בפוליסה, וזאת מאחר ורואים את שיעור ההפקדה בשיעור 6% ככאלה שבאים "במקום" פיצויי פיטורים (כנוסח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים).

• בשים לב כי אם הוחל על הצדדים סעיף 14 (צו הרחבה/הסכם קיבוצי/הסכם אישי) ובוצעו הפקדות מלאות בשיעור 8.33% לחודש (שמחליפות 100% פיצויי פיטורים בכל שנה 12 כפול 8.33%) הרי יש פטור מהשלמת פיצויי פיטורים והעובד יהיה זכאי לכלל ההפקדות בפוליסה + צבירת הרווחים. ואולם לא זה המקרה אותו אנו מנתחים במאמר זה.

ב.מתי הרווחים  שנצברו בקופה כן באים בחישוב השלמת פיצויי הפיטורים? – כלומר –מתי הרווחים שייכים למעסיק?

במקרים שבהם לא חל סעיף 14 או צו הרחבה (כמו למשל במקרה שבין העובד למעסיק נקבע הסדר מטיב), על המעסיק לשלם השלמת פיצויי פיטורים רק אם סך הכספים שנצברו כולל הרווחים נמוך מסכום פיצויי הפיטורים על פי החוק (כלומר נמוך משכר אחרון כפול שנות העסקה).

למשל : עובד שעבד בשנים 2000-2014 במשך 14 שנים. החל משנת 2008 עם כניסת צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, החלו הפקדות משכרו בשיעור של 8.33% (שיעור מלא מעבר לקבוע בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני המוגדר כ"הסדר מטיב" לפי סעיף 4(א) לצו ההרחבה). במקרה כזה, מאחר ומדובר בהסדר מטיב, לא יבואו ההפקדות לפיצויים "במקום" פיצויי פיטורים בגין התקופה בה הופקדו.

לפיכך, במקרה שבדוגמא לעיל, בנסיבות בהן העובד סיים בנסיבות מזכות בפיצויי פיטורים, ייערך חישוב פיצויי פיטורים כחוק, וממנו יופחתו הכספים שנצברו בפוליסה כולל הרווחים. אם סך הצבירה כולל הרווחים, עולה על סכום הפיצויים לפי החבות בחוק, יהיה פטור המעסיק מהשלמת פיצויי פיטורים, גם אם בחלק מהתקופה לא ביצע הפקדות פנסיוניות.

ראה פירוט בהמשך בדוגמא בפסק הדין בעניין "אילנה קאטר".וכן במספר פסקי דין שאסקור בבתי הדין האיזוריים ואשר ניתנו לאחריו.

ג. חריג- החרגת הרווחים בפוליסת ביטוח מנהלים

בפוליסות ביטוח מנהלים מסוימות, מוגדר כי הרווחים שנצברים בקופה לא נחשבים לחלק מפיצויים, כמו למשל במקרה שהפוליסה מגדירה כי הרווחים יועברו לרכיב חיסכון. במקרים מסוג אלה, אם יתרת ההפקדות על חשבון פיצויים (לאחר הסטת רווחים לרכיב חסכון) נמוכה מגובה הפיצויים על פי חוק, המעסיק יצטרך להשלים את הסכום החסר והרווחים שייכים לעובד.

העניין נדון בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 29744-11-18 חברת מוסדות חינוך ותרבות בהרצליה נ' דורית לוי, ניתן ביום 31.3.2020 (שם ביה"ד דן בחישוב ערך פדיון כספי פיצויי פיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים שהוצאו בשנים 1992-2003 ופסק כי לפי הוראות הפוליסה חישוב ערך פדיון ממרכיב הפיצויים במערכת יחסי עובד (מבוטח)- מעסיק (בעל הפוליסה) אינו כולל את התשואה הריאלית של הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים בפוליסה, כאשר התשואה העולה על קרן ההפקדות בתוספת הפרשי הצמדה למדד הוסטה למרכיב התגמולים ואין לזקוף אותה על חשבון פיצויי הפיטורים.

נושא שיוך הרווחים למעסיק או לעובד נדון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בתיק ע"ע 39921-01-16 אילנה קאטר נ' קרן קורת ישראל  מיום 22.11.2017, ניתן על ידי כב' השופט רועי פוליאק

שם דובר על עובדת שעבדה במשך כשמונה שנים, עד לפיטוריה. הסוגיה שנדונה בערעור הייתה האם העובדת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים, בנסיבות שבהן הסדר הביטוח הפנסיוני כלל הפקדות לרכיב פיצויי פיטורים רק בעבור חלק מתקופת העבודה, זאת כאשר צבירת הפיצויים בפועל בקרן הפנסיה הגיע כמעט למלוא חבות הפיצויים לפי מכפלת משכורת אחרונה בשנות העבודה נוכח הרווחים שנצברו.

בעניין קאטר, העובדת התחילה לעבוד בשנת 2006 כשרק החל משנת 2008 הועבר לקרן הפנסיה תשלום חודשי קבוע בשיעור 8.33% למרכיב פיצויים בפוליסה. בפוליסה עם סיום ההעסקה נצבר כולל רווחים על חשבון רכיב פיצויים  סך של 80,196 והמעסיקה שילמה השלמת פיצויי פיטורים בסך 51802 ש"ח לפי שכר אחרון במכפלת תקופת ההעסקה.

בעניין קאטר, לא נחתם הסכם העסקה המאמץ את תנאי האישור הכללי על ידי שר העבודה והרווחה בדבר תשלומי מעבידים לקרו פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים ("האישור הכללי"), ובנוסף לא נטען כי חל על הצדדים הסכם קיבוצי המחיל את סעיף 14 (העובדת החלה בהעסקתה טרם צו הרחבה לביטוח פנסיוני וההפקדות החלו בשיעור גבוה של 8.33% טרם כניסה לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני).

העובדת טענה כי הכספים שהופקדו לרכיב פיצויי פיטורים צריכים לבוא על חשבון פיצויי פיטורים ולא במקומם. מאחר ולא חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים (סעיף 14 לחוק הקובע כי הפקדות לפיצויים בביטוח פנסיוני לא יבואו במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם קיבוצי או הסכם אישי שהחיל את האישור הכללי של שר העבודה).

השאלה בבית הדין האיזורי לעבודה התמקדה בסוגיה לזכות מי יש לזקוף את הרווחים שצברה קופת הפנסיה ברכיב ההפרשות לפיצויי פיטורים והאם יש לקחת בחשבון את העובדה שבחלק מתקופת העבודה לא בוצעו הפקדות לפוליסה.

בית הדין האיזורי לעבודה קבע כי המעסיק זכאי כי הרווחים שנצברו ייחשבו כחלק מפיצויי פיטורים לחישוב.

העובדת טענה כי פיצויי הפיטורים הצבורים במרכיב הפיצוים בהסדר הפנסיוני באים "על חשבון" פיצויי פיטורים ולא "במקומם" לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך לטענתה, בסיום העסקתה הכספים הצבורים במרכיב פיצויים בקרן פנסיה ישוחררו וייזקפו על חשבון פיצויי פיטורים.

בערעור טענה העובדת כי התוצאה אינה צודקת ואף טענה כי לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, העובד זכאי להפרש דמי הפיצויים בגין התקופות אשר בעבורן לא בוצעו הפרשות לקרן. בערעור בפני בית הדין המערערת אף טענה כי בכל מקרה יש לערוך חישוב פיצויים מיטיב עם העובד וביקשה להחיל את צו ההרחבה לביטוח פנסיוני על התקופות בהן לא בוטחה בקרן הפנסיה (2006 ועד 2008) סכום העומד על סך של כ – 19,000 ₪.

הכרעת בית הדין הארצי  בעניין אילנה קאטר

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעור העובדת וקבע שאינה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים, שכן יש לכלול את הרווחים שנצברו בפוליסה בחישוב הפיצויים. (כלומר, בלשון סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לא מתקיים החריג שהכספים יבואו "במקום" פיצויי פיטורים, אלא "על חשבון" פיצויי פיטורים – קרי – כחלק מהחישוב הכללי). 

בית הדין הארצי קבע כי מאחר וההפקדות משנת 2008 היו בגדר "הסדר מיטיב" לפי סעיף 4(א) 1 לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני שכן עמדו על 8.33% (מעבר לשיעורים הקבועים בצו) לא ניתן להחיל את סעיף 14 מכח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני. כמו כן קבע כי מאחר והצדדים לא החילו בהסכם ההעסקה את סעיף 14 מכח האישור הכללי של שר העבודה והרווחה, לא ניתן לקבוע את תחולת סעיף 14 על ההפקדות לפוליסה.

בית הדין ציין כי לו היו הצדדים מאמצים הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, אכן היה מקום לשמוע את טענת המערערת (החדשה בערעור) כי בתקופה שבה בוטחה המערערת יבואו ההפקדות במקום חבות פיצויי פיטורים, ואילו בתקופה שבה לא בוטחה (2006-2008) תיערך השלמת פיצויי פיטורים לפי החוק.

ואולם לא כך הדברים.

בית הדין הפנה לפסק הדין בתיק דב"ע ארצי נה/3-160 רבני נ' ד"ר אברהמוב, 1996 שם נקבע כי בכל מקום בו מבוטח העובד בפנסיה מקיפה, ולא נאמר שהתשלום לקרו בא במקום פיצויי פיטורים, יהיה העובד זכאי להשלמת ההפרש בין פיצויי פיטורים על פי החישוב הסטטוטורי לבין הסכום העומד לזכותו עבור פיצויי פיטורים מכח הפרשות המעביד.

ואכן, בית הדין קבע כי צדקה המעסיקה משחישבה את ההפרש בין הסכום שנצבר כולל הרווחים לעומת סכום חבות הפיצויים על פי החוק וביצעה השלמה.

לפיכך קבע בית הדין כי לא קיים הסדר נורמטיבי במערכת היחסים שבין בעלי הדין, לפיו זכאית המערערת לחישוב שונה של פיצויים מזה הקבוע בחוק פיצויי פיטורים ותקנות על פיו. בית הדין דחה את טענת המערערת לפיה יש לזכות את העובד בחישוב פיצויים המיטיב מנקודת ראותו ולהחיל עליו בדיעבד הוראות מהסדרים שלא חלו בתקופת העסקתו מכח הדין (כמו צו ההרחבה לביטוח פנסיוני) או הסכם האישור הכללי שלא נחתם.

פסקי דין שניתנו לאחר פסק הדין בעניין אילנה קאטר:

1. ער (חי') 22367-02-19‏ ‏ יהודה ריבנר – א. ניסים תעשיות מתכת בע"מ (ניתן ביום 28.5.19)- שם הדיון נסב אודות השאלה האם המערער זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28%, בנסיבות בהן הפקדות המעסיק לקרן הפיצויים בשיעור 6% באות במקום 72% בלבד מפיצויי הפיטורים בהתאם להסכם הקיבוצי החל על יחסי הצדדים, אך הסכום שהצטבר בפועל בקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים (לרבות התשואות שנשאה הקרן), עולה על סכום פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים במלואם. בהליך קודם נקבע שיש לראות במערער כמי שהתפטר מחמת מצב בריאותי לקוי ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים, אך נדחתה התביעה להשלמת פיצויי פיטורים על יסוד הוראות ההסכם הקיבוצי, לפיהם התשלומים לקופת הפיצויים יבואו במקום פיצויי פיטורים

         בית הדין הכריע כי הרווחים שייכים לעובד והמעסיק צריך לבצע השלמה. פירוט ההכרעה בפסק הדין :

בחוק פיצויי פיטורים (להלן: החוק) ובתקנות מכוחו נקבע שיש להעמיד את סכום פיצויי הפיטורים על המשכורת האחרונה במכפלת שנות העבודה. הכלל הקבוע בחוק מטיל את החובה לשלם את פיצויי הפיטורים בנסיבות המתאימות לכך, על המעסיק. באשר להפקדות בגין פיצויי פיטורים מבחין סעיף 14 לחוק בין שני מצבים: הראשון, שהוא ברירת המחדל, לפיו תשלומי המעסיק לקופות יבוא על חשבון פיצויי הפיטורים; השני, הוא החריג המתקיים רק מקום בו הדבר נקבע בהסכם קיבוצי (כמו צו ההרחבה לביטוח פנסיוני) או אושר על-ידי שר העבודה (חתימה על האישור הכללי במסגרת הסכם העסקה), ולפיו תשלומי המעסיק לקופה יבוא במקום פיצויי הפיטורים.

לפי הפסיקה, תשלומים שנצברו בקופות הפיצויים לפי האופציה הראשונה היינו סכומים שהופקדו על חשבון פיצויי פיטורים – ייחשבו כ"חיסכון בידי המעסיק", הזכאי להשבתם לידיו אם העובד סיים עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. במקרה שבוצעו הפקדות על חשבון פיצויי הפיטורים, הרי שהן אינן מהוות מיצוי של הזכות לפיצויי פיטורים והמעסיק עדיין מחויב בתשלום פיצויי פיטורים לפי החוק, אך רשאי להשתמש לצורך כך בסכומים שהופקדו על ידו בקרן או בקופה ובפירות שנצברו עליהם, ולשלם באופן ישיר רק את ההפרש, ככל שקיים כזה. אפשרות הפקדת כספים בקופות פיצויים במקום פיצויי פיטורים, תהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 14 לחוק, רק במקרה של קביעה מפורשת בהסכם קיבוצי או אם התשלום אושר על-ידי שר העבודה. במקרה של ביצוע הפקדות במקום פיצויי פיטורים, לא יהא המעסיק מחויב בתשלום הפרש פיצויי פיטורים ככל שקיים כזה, אלא אם הדבר מצוין בהסכם קיבוצי או באישור שר העבודה שמכוחו בוצעו ההפקדות.

בנסיבות המקרה דנן, על יחסי הצדדים חל הסכם קיבוצי הקובע את חובת המעסיק לבצע הפקדות בשיעור 6% במקום פיצויי הפיטורים. עוד קובע ההסכם כי הפקדות אלה יבואו במקום 72% בלבד מפיצויי הפיטורים. בנסיבות אלה, קמה חובת המעסיק לשלם את היתרה הקבועה בהסכם בשיעור 2.33% מהשכר הפנסיוני (או 28% מפיצויי הפיטורים). משההפקדות בוצעו במקום פיצויי הפיטורים, אין לומר כי הסכומים שהופקדו הם כספי המעסיק הרשאי ליהנות מפירות רווחיה של הקופה, כשם שלא היה חשוף לדרישה להשלים עד 72% מפיצויי הפיטורים לו השקעות הקופה המנהלת את כספי הפיצויים היו סופגות הפסדים. העובדה כי בפועל נצברו בקופה סכומים העולים על סכום הזכאות בגין פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים אינה משנה, שעה שהסכומים שנצברו באים במקום 72% מפיצויי הפיטורים בלבד. משנקבע שנסיבות סיום העבודה מזכות את העובד בפיצויי פיטורים, הרי שקמה חובת ההשלמה בהתאם לתנאים ולשיעורים שנקבעו בהסכם הקיבוצי. לפיכך, המשיבה תשלם למערער השלמת פיצויי פיטורים.

.2 סעש (ת"א) 32654-05-16‏ ‏ רותי מרים שפיר למברג – דרך המעבדה בע"מ, כב' השופטת אסנת רובוביץ ברכש. ניתן ביום 10.3.19

התובעת טענה כי היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים ואין די בשחרור ההפקדות הפנסיוניות שנצברו, שכן לטענת התובעת סעיף 14 לא חל עליה.

בית הדין קבע כי הכלל בחוק הוא כי עובד המסיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, יחושבו הפיצויים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות עבודתו. אולם סעיף 14 לחוק קובע כי "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר".

בית הדין קובע כי המערערת מיקדה טיעוניה בזכאותה לקבלת פיצויי פיטורים המחושבים לפי החוק, תוך שלטענתה פיצויי הפיטורים הצבורים במרכיב הפיצויים בהסדר הפנסיוני באים "על חשבון" פיצויי הפיטורים ולא במקומם.

בנסיבות להן טענה המערערת, מוטלת על מעסיק החבות לתשלום פיצויי פיטורים לפי החוק, כאשר הכספים הצבורים במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה, כערכם ביום ניתוק יחסי העבודה, ישוחררו לידי העובד וייזקפו על חשבון פיצויי פיטורים.

בית הדין קבע כי אכן הצדדים חתמו על הסכם העסקה והחילו את סעיף 14 ואולם רק מאוחר יותר צירפו להסכם ההעסקה את נוסח האישור הכללי אשר פורסם על ידי שר העבודה בשנת 1998 (להלן: "האישור הכללי") ולפיכך, קבע בית הדין כי ממועד החתימה על האישור הכללי (שבעצם מחיל את ההסדר בסעיף 14 על מערכת היחסים בין הצדדים), יבואו הכספים שהופקדו "במקום פיצויי פיטורים" ועד מועד החתימה על האישור הכללי, נתייחס לכספים ככאלה "שבאו על חשבון" פיצויי פיטורים ומשכך – רק ביחס לתקופה הראשונית טרם החתימה על האישור הכללי שהחיל את הסדר סעיף 14 – נקבע כי על המעסיק להשלים פיצויי פיטורים, כך שהמעסיק לא יצא ידי חובה בשחרור הפוליסה וכספי ההפקדות שנצברו ברכיב הפיצויים.

עודכן: 1.3.22