מדוע שתקת זמן כה רב? על הבושה וקשר השתיקה של נפגעות תקיפה/הטרדה מינית
מאת : עו"ד איריס אלמוג
במושגים המשפטיים, אנו מגדירים את מי ששתקה זמן רב ולא סיפרה כי הוטרדה/הותקפה מינית, כמי שכבשה את עדותה. הפסקה מתייחסת לכך לא מעט בהקשר של התיישנות זכות התביעה, אשר נמנית ממועד היווצר עילת התביעה (מקרות המקרה).
אז מה בעצם גורם לנשים נפגעות עבירות מין לשתוק ולכבוש את עדותן?
לדעתי, אין אישה שלא חוותה הטרדה מינית אם ברף הנמוך ואם ברף הגבוה. בתקופה האחרונה אנו פוגשים יותר מקרים של נשים שהעזו להרים ראשן, להתלונן במקום העבודה/במשטרה/להגיש תביעה אזרחית. במקרים המפורסמים, אנו יכולים להיתקל גם במעשי הטרדה מינית שמוגדרים ברף הנמוך (כמו אמירות בלבד, מגע חד פעמי או מעשים שיש בהם התנהגות לא הולמת ואולי לכל היותר נסיון לחיזור ). ככל שהתודעה הציבורית הולכת וגוברת, ניתן אף לראות שימוש לרעה בחוק למניעת הטרדה מינית, כמו העלאת שמועות שווא לצורך הדחה של גורם בכיר מתפקידו, או נסיון לסחיטת כסף בגין מעשים שאינם מהווים אף הטרדה מינית ואולי יותר התנהגות לא הולמת.
ועדיין, על אף הלגיטימציה שניתנה לנשים ובכלל במהפכת me too לפי התרשמותי במהלך השנים, דווקא המקרים הקשים והאפלים של הטרדות מיניות/תקיפות מיניות/מעשים מגונים, לא מגיעים כלל לשלב התלונה או הבירור, או שלוקח זמן רב לנשים להתלונן, לפעמים אחרי שהעבירה כבר התיישנה ובעידוד של מתלוננות אחרות.
מדוע?
כדי להבין מדוע אישה שחוותה מעשה תקיפה קשה או הטרדה מינית מורכבת הסתירה ושתקה זמן רב, יש להבין את עולמה של אישה.
למעשה יש מספר רגשות שאחראים לכך שנשים רבות כובשות את עדותן.
בושה השפלה תחושת אשם פחד מהמטריד/תוקף חשש לפגיעה בשם הטוב
אני חושבת שאין כמעט אישה שלא עברה בחייה הטרדה מינית כלשהי, אם ברף הנמוך ואם ברף הגבוה. ואין אישה שלא חשה את תחושת הבושה והאשם, משנפלה קורבן למעשה של הטרדה/תקיפה מינית.
כאשר מדובר בנשים צעירות בתחילת דרכן, כמו למשל חיילות בצה"ל שהוטרדו מינית, לפעמים הן אפילו לא מבינות שהן הוטרדו מינית, לפעמים אין להן כלל נסיון מיני כדי להבין מה עברו. לעיתים הדמות הסמכותית המטרידה, היא המפקד או הבוס או המטפל, והתלות הרגשית והאמון באותה דמות, לא מאפשר לאותה אישה צעירה להאמין כלל שבכוונתו להזיק לה. תוסיפו לכך כי פעמים רבות, יש עדיין תחושות של כבוד/אמון כלפי הגורם המטריד/התוקף וחשש מלגרום לו לנזק.
פעמים רבות, התוקפים/מטרידים הינם אנשים מניפולטיביים, ערמומיים וכוחניים שמנצלים בחורות תמימות או חלשות מסיבה כלשהי.
החוויה של הבושה ותחושת האשם לאחריה, נפוצה במקרים של הטרדה/תקיפה מינית. החשש שיוודע לסביבה, החשש שתופנה אצבע מאשימה כלפי המתלוננת, גורמים לקשר של שתיקה. כך גם תחושת ההשפלה והאשם כי אולי היא מרגישה כי היא שיתפה פעולה והסכימה(בשים לב ביחסי מרות אין מדד להסכמה ומתקיימת חזקת ניצול יחסי המרות). לפעמים, הגורם המטריד/התוקף מאיים בדרכים מרומזות כי אם תספר הוא ידאג להזיק לה.
אז מה בעצם עובר על אישה שעברה תקיפה/ניצול/הטרדה מינית?
לפעמים, לאחר החוויה הקשה, גם אם היא חד פעמית או מתמשכת, לוקח זמן לעכל את הדברים. גם אם אותה אישה בחרה להדחיק את האירוע הטראומתי, לנפש חיים משלה ולעיתים מתפתחת תופעת פוסט טראומה – ptsd. מה הסממנים? זה יכול להיות פלשבקים החוזרים מהאירוע, קושי בהירדמות, עצבנות היתר, תגובה תזזיתית לאירועים המזכירים את החוויה, אובדן האמון באנשים, הרזיה או השמנה, אובדן הביטחון העצמי, אובדן שמחת חיים, הזנחה.
ואיך היא נראית כלפי חוץ?
פעמים רבות, המראה, החזות וההתנהגות – מתעתעים. זו יכולה להיות אישה דומיננטית בעמדת מפתח בעלת מעמד וממון, ויכולה להיות אישה חלשה נחבאת אל הכלים. שתיהן יכולות לקבור את סודותיהן לשנים ארוכות, וגם סביבתן הקרובה לעולם לא תדע. לעיתים דווקא המעמד שרכשה אותה אישה ימנע ממנה לשתף ולספר את סיפורה, שמא ייגרם לה נזק תדמיתי/מקצועי ודווקא היא יותר מכולן, תחוש בושה. רבים סבורים כי נפגעת תקיפה/הטרדה מינית (קשה) אמורה להיות אישה קשת יום שבעיותיה ניכרות לעין. ואין זה כך כלל ! האישה האינטיליגנטית והחזקה ביותר, יכולה להסתיר בתוכה סוד אפל ונסתר שהיא הייתה מעדיפה לשכוח. החיצוניות – אינה מעידה על הפנימיות.
חוסר הבנה והצורך בטיפול נפשי
ועדיין, יש נשים שלא מבינות כלל שהתופעות האלה הן תוצר של הפגיעה המינית שחוו. כחלק מהטיפול בנפגעות עבירות מין, חשוב להפנות לטיפול נפשי, פסיכולוגי או פסיכיאטרי, כדי באמת לעזור לאותה אישה שנפשה נפגעה.
החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי בגין כל מעשה הטרדה ניתן לתובע עד 120 אלף שח- ללא הוכחת נזק.ואולם, נשים שחוו נזק של ממש כתוצאה מהטרדה/תקיפה מינית, יכולות לתבוע על הנזק שנגרם בפועל – וזאת בכפוף להוכחת הנזק אשר בד"כ יבוא לידי ביטוי באחוזי נכות נפשית לפי חוו"ד פסיכיאטרית.
פיצוי גבוה בתביעה נזיקית
כאשר נגרם נזק נפשי, אכן אותה אישה זקוקה לטיפולים מתמשכים, על מנת שתוכל לבנות לעצמה חיים ועתיד טוב יותר. לפעמים הפגיעה המינית יכולה להביא לסיכול האפשרות לקיום יחסי אישיות ובניית זוגיות ומשפחה. התביעה הנזיקית והפיצוי בגין תביעה נזיקית בהטרדה מינית יכולה, בכפוף להוכחת נזק להניב לנפגעת פיצוי משמעותי של מאות אלפי ש"ח ומעבר לכך, סכום שמיועד לטיפול בנפשה, כשאין מחיר לפגיעה בנפש בנסיבות חמורות אלה.
כמו כן, במקרים החמורים של הניצול הרגשי והמיני, חשוב שאותו מזיק ישלם את חובו באופן שיכאב לו ולכיסו, וזאת מעבר לכל סעד אחר ומעבר לדין הפלילי, מאחר ואין דבר יותר נורא מלפגוע בנפשה של אישה ויש נפגעות שלעולם לא יחזרו לעצמן.
כבישת עדות – נזק ראייתי והתיישנות
חשוב לתת מענה רגיש אנושי וחסוי לנשים נפגעות הטרדה/תקיפה מינית/עבירות מין, תוך שמירה על פרטיותן וחסיון על המקרה. יש רבות שלא מבינות כלל, יש רבות שמעדיפות להדחיק, כשבסופו של דבר, העבירה עלולה להתיישן. בתביעה אזרחית, בחלוף 7 שנים מהאירוע, לא ניתן לתבוע על הטרדה מינית כתביעה נזיקית אזרחית המזכה בפיצוי כספי. יש נשים רבות, שהעימות עם המקרה, יכול להועיל ולהביא לריפוי, ודווקא השתיקה וההדחקה גורמת להחמרה המצב הנפשי. בסופו של דבר, אין ממון שיכול לכמת פגיעה בנפש האדם, ואולם, לפחות ניתן יהיה לנסות לטפל כיאות ולהשקיע משאבים הנדרשים על מנת לנסות להביא לריפוי והחלמה.
המסר
אם את נפגעת תקיפה/הטרדה מינית, ואת חוששת לדבר על כך, חשוב בשביל עצמך קודם כל – כן לספר ולבקש עזרה תוך שמירה על פרטיותך. כדאי גם לקבל ייעוץ משפטי מתאים.
חשוב ביותר – לא משנה מה קרה, וגם אם את חושבת שנתת הסכמתך, דעי שאין זו אשמתך ואינך צריכה לחוש תחושות של בושה ואשמה. גם אם לא תרצי לטפל בתוקף/מטריד, חשוב שתטפלי קודם כל בעצמך. ואם בכל זאת תרצי לנקוט בהליך משפטי או מכתב לדרישת פיצוי, חשוב לדעת שהזכות לתביעה אזרחית נזיקית לפיצוי כספי על מקרה הטרדה/תקיפה מינית(כמוגדר בחוק למניעת הטרדה מינית) מתיישנת בחלןף 7 שנים. חשוב לטפל כמה שיותר מהר, ולהכות בברזל בעודו חם ולא להיכנס לתקופת שיהוי. לעיתים ניתן במכתב התראה לפני נקיטת הליך משפטי להביא להסדר לפיצוי משמעותי מבלי הצורך להיגרר להליכים משפטיים
