שיח חברי במקום העבודה או שיח מטריד מינית ?

      אכיפת יתר של הוראות החוק למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה ותלונות סרק

מאת: עו"ד איריס אלמוג

מטרת החוק כפי שמופיעה בכותרתו היא : " לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים".

למרבה הצער, למרות שהמטרה של החוק למניעת הטרדה מינית הינה ראויה, בחלוף השנים, נוצר עיוות בפרשנות החוק מניעת הטרדה מינית ואכיפת יתר של החוק במקומות עבודה, אשר חוטאת למטרת החוק ומעמידה עובדים רבים בסכנה מפני שימוש לרעה בחוק על ידי בעלי אינטרס.

כיום, עובד או עובדת אשר חשים כי עברו הטרדה מינית במקום העבודה, רשאים לפעול באחת או יותר מ – 3 הדרכים האפשרויות:

1. להגיש תלונה לממונה על הטרדה מינית במקום העבודה
2. להגיש תלונה במשטרה
3. להגיש תביעה אזרחית על פיצוי

על פי רוב, בטרם המתלונן יגיש תלונה במשטרה או תביעה לפיצוי, הוא מגיש תלונה במקום העבודה לממונה על ההטרדות המיניות, שתפקידה לערוך בירור ולצורך הגעה למסקנה, לגבות גרסת המתלוננת והנילון וכן עדים לפי הצורך ולערוך דוח סיכום ובירור המכריע האם הייתה הטרדה מינית או לא ולתת המלצות למעסיק על האמצעים שיש לנקוט אם בכלל.

כמי שמייצגת בתיקים רבים, תחושתי היא שבשנים האחרונות יותר ויותר מקרים נכנסים תחת המטריה של "הטרדה מינית" על אף שאינם מהווים כלל הטרדה מינית, כשהיד קלה מדי על ההדק במתן כותרת של הטרדה מינית לשיחה תמימה בין שניים.

עם ההתפתחות של אג'נדת תנועת ה – MeToo אשר לכשעצמה הינה מבורכת, מחד יותר נשים מעזות להתלונן על הטרדה מינית, שכן בעבר חששו שיאונה להם רע, ואילו כיום זוכות ליותר גיבוי מהחברה וממקומות העבודה. מאידך, ככל שנושא המלחמה בהטרדות המיניות הגיע לכותרות,  נוצר גל של רדיפה כנגד גברים ככלל, בחסות אג'נדה פרוגרסיבית פמיניסטית נאורה, עד כי נראה לעיתים כי עליהם לחשוש מכל מוצא פיהם שמא ייחשב להטרדה מינית. יאמרו מנגד, עורכות הדין נציגות הפרוגרס והפנימיזם הקיצוני, שאני משרתת את טענת ההגנה של כל גבר ממוצע אשר הטריד מינית וטוען להגנתו כי מנהלים נגדו ציד מכשפות, אך צר לי – זאת המציאות המשתקפת מתוך עיניי המקצועיות והמנוסות, לפחות נכון למועד כתיבת שורות אלה.

אחרי ה 7 באוקטובר 2023, הטבח הנורא, כולנו חזינו בצביעות האג'נדה הפרוגרסיבית של MeToo אשר ראתה לנכון להתעלם מהאלימות המינית הקשה כנגד נשים וגברים על ידי חמאס באותה השבת השחורה, וגם לאחריה.  כולנו התבדנו וחזינו בצביעות של הארגון אשר מתיימר להילחם בהטרדות מיניות, אשר התכחש למעשי אונס ככל שמדובר במעשים כלפי יהודים.  הסלוגן MeToo unless you are a Jew ממחיש זאת יותר מכל.

ואכן, נוצר מצב כי בעוד מקרים מינוריים זוכים לטיפול ולסיקור, המקרים הקשים, הזוועות והאלימות המינית לעיתים מודחקים ומטויחים משיקולים כאלה או אחרים. וזו המציאות לעייתים – גם במקומות עבודה. .

למרבה הצער, ההד התקשורתי שלו זוכות פרשיות הטרדות מיניות אשר נחשפות השכם וערב, הביאו להקצנה בשימוש בחוק למניעת הטרדה מינית ובכמות התלונות המוגשות, ופעמים רבות, ביניהן תלונות סרק ותלונות שווא של ממש. חלקן לצורך נקמה על פיטורים או אי קידום למשל, חלקן על סילוף דברים ומתן פרשנות שגויה לאמירות כאלו או אחרות, חלקן גם כחלק ממשחקים פוליטיים בתוך מקומות עבודה.

בשנים האחרונות, פסיקת בתי הדין לעבודה, הרחיבה ופירשה את החוק ויצרה הוראה נוספת שאינה כתובה בחוק : "הטרדה מינית סביבתית" אשר הכניסה לגדר החוק מצבים ששיחת מסדרון בין שני עובדים אשר הגיעה לאזני עובד שלישי עלולה להיחשב כהטרדה מינית. את הביקורת שלי כנגד יציר הפסיקה החדש העליתי במאמר נפרד.

הסכנה מפני פלישה למרחב השיחה החופשית והטבעית במקומות עבודה לצורך הגנה מפני שיח פוגעני, יצרה הגבלות לא טבעיות על כל שיח במקום עבודה, והיא מעמידה בסכנה כל גבר או אישה להפוך לעברייני מין בגלל שיתוף פרטים מחייהם הפרטיים או התבדחות כחלק מאינטראקציה חברתית.

כמובן שחשוב לשמור על שיח מכבד ולא פוגעני או מטריד במקומות עבודה, ואולם גם פלישת יתר למרחב השיחה החופשי בין עמיתים לעבודה, עלולה להביא לתלונות סרק ולמצבים של שימוש לרעה בחוק.

כך למשל, חלק מהתלונות המוגשות במקומות עבודה, נוגעות לשיח פוגעני במקום עבודה, גם אם לא כוון ישירות כלפי אותו האדם לפי דרישת החוק. החוק מתייחס להטרדה מינית המתייחסת לאותו אדם, למיניותו, אם בהצעות, אם בהתייחסויות, אם במעשים. ואולם הפסיקה יצרה גם הוראה חדשה שנקראת " הטרדה מינית סביבתית" המאפשרת למצב שבו שעובדת תאזין לשיחה של שני עובדים אשר משתפים אחד את השני בדייט שהיה ליל אמש, ותטען כי הפרטים ששמעה היוו הטרדה מינית. גם שיחה חופשית בין עובד לעובדת במהלכה שיתפו אחד את השניה בפרטים אישיים בהסכמה – אסור שתיחשב להטרדה מינית !!

הסכנה ששיחה תמימה בין שני עובדים, המתפתחת לשיתוף בדבר עניינים אישיים תקבל גוון של הטרדה מינית ודי בכך שהעובד או העובדת יטענו כי מדובר בשיח מיני פוגעני, גם אם האמירות לא יוחסו אליהם, מחטיאה את מטרת החוק !

החוק להטרדה מינית מעניק כח בלתי מעורער לממונות על ההטרדות המיניות במקומות העבודה, אשר פעמים רבות אינן בעלות הכשרה משפטית, תוך שמתאפשר להן לקבוע ולהכריע בנושא שהוא משפטי לחלוטין האם הייתה הטרדה מינית או לא, ובהתאם להמליץ למעסיק באילו הליכים לנקוט.   ישנם לא מעט מקומות עבודה שמפנים את הבירור לבודקות חיצוניות מעולם המשפט (שופטות בדימוס וכו'), במיוחד כאשר מדובר במקרים מורכבים יותר. יחד עם זאת, העלויות של הבדיקות חלות על מעסיקים כשכל בדיקה כרוכה בעלויות גבוהות.

הבעיה היא שעצם העובדה שהוגשה תלונה כנגד עובד, גם אם מדובר בתלונת סרק, הופכת את מקום העבודה לנתבע פוטנציאלי, באם לא יקיים את הליכי הבירור כמצוות החוק. לעיתים, מקומות העבודה נמנעים מהכרעה כי לא הייתה הטרדה מינית, גם אם ברור כי מדובר בתלונת סרק, מתוך החשש כי המתלוננת תנקוט בהליכי תביעה כנגד החברה עצמה.

בשל כך, עובדים רבים מוקרבים על מזבח האג'נדה של ההטרדות המיניות, גם אם לא עשו דבר וחצי דבר. גם אם מדובר בתלונת סרק, עצם הגשת התלונה במקום העבודה, הופכת ומערערת את חייו של הנילון במקום העבודה, כשפעמים רבות, גם אם ביצע או לא ביצע, המשך העסקתו תהיה בסכנה.  לעיתים מעסיקים מעדיפים להיפטר מ"הכתם" שהטיל עליהם העובד ולהיפטר ממנו, רק כדי שלא ידבק בהם הרבב, במיוחד אם מדובר בסיפור שעלול לדלוף לתקשורת.

לדעת הכותבת, אנו נמצאים בתקופה שהאג'נדה הפרוגרסיבית של הגנת יתר מפני הטרדה מינית, הפכה כמעט כל אדם שני בישראל לבעל פוטנציאל להיכנס להגדרה של "מטריד מינית".  מאחר ופרשנות הפסיקה החילה הגבלות יתר על השיח במקומות העבודה, גם שיח תמים ושיתוף של פרטים אישים בשיחה מוסכמת, עלולים להפוך להטרדה מינית.

מדובר במדיניות שמתווה בית הדין לעבודה בשנים האחרונות, ואשר מביאה לעריפת ראשים של עובדים רבים במקומות עבודה, ללא סיבה אמיתית והופכת אותם גם לקורבנות של סחטנות כספית מצד מתלונני סרק. לעיתים, אכיפת יתר נותנת מקום לתלונות סרק על זוטי דברים, בעוד המקרים האמיתיים של הטרדות מיניות ומעשים מגונים חמורים בעובדים, וניצולם – מטויח ומושתק.  שתיקתם של ארגוני הנשים בעולם ו metoo נוכח מעשי האלימות המינית והאונס כלפי נשים בישראל, העלתה ספק בנוגע ליושרתם של ארגוני הנשים בעולם, והציגה אותם בשיא צביעותם.

למרבה הצער, ככל שקיימת אכיפת יתר במקומות עבודה של ההטרדות המיניות, כך למשל החוק מחטיא את מטרתו, שכן כוונתו לא לייצר סביבת עבודה שהעובדים צריכים להישמר מכל שיחה חופשית שחלילה לא תתפרש כפוגענית מבחינה מינית. כמובן שחשוב לשמור על שיח מכבד במקומות עבודה והמטרה לקדם שוויון בין המינים ואולם אסור שהחוק למניעת הטרדה מינית יהפוך כחרב על צווארם של עובדים, אשר לא עשו דבר וחצי דבר שעלול להיחשב כהטרדה מינית.

הסכנה מפני פרשנות יתר של החוק על ידי בתי הדין לעבודה והרחבת תחולתו על מקרים שאינם עונים להגדרת החוק, כמו הטרדה מינית סביבתית, הופכת את מקומות העבודה למסוכנים מדי, וגם גילוי זהירות יתר עלול בסופו של דבר לפגוע, גם בנשים שמבקשות להתקבל למקומות עבודה.  החשש  של מקומות עבודה מפני תלונות סרק על הטרדות מיניות, עלול לגרום לעיוות מטרת החוק לשמו חוקק מלכתחילה.