150,000 ₪ על התעמרות בעירית ירושלים –סקירת פסק דין מיום 21/2/22
מאת: עו"ד איריס אלמוג
ביום 21/2/21 ניתן פסק דין כנגד עיריית ירושלים במסגרתו חייב בית הדין את העירייה לשלם לתובעת ששימשה במועד פסק הדין כסגנית היועמ"ש לתכנון ובניה בעיריה, סך 150,000 ₪ בגין העסקה פוגענית. בנוסף, מאחר ומדובר בתביעה כאשר התובעת עדיין עובדת בית הדין העניק סעדים אופרטיביים למניעת המשך התעמרות והתנכלות. בית הדין קבע כי על העיריה לחדול ממידורה של התובעת מפעילות אגף היעוץ המשפטי בתחום התכנון והבניה. בכלל זה נקבע כי העירייה תערב את התובעת בתהליכים ופרויקטים במחלקת התכנון והבניה באגף היעוץ המשפטי, תעדכן את התובעת באופן שוטף ותעביר לעיונה חוות דעת משפטיות המוגשות על ידי העירייה או נגדה ותזמין אותה לפגישות בתחום זה כפי שהיה נהוג נכון ליוני 2016.
התובעת טענה כי מאמצע שנת 2016 נלקחו ממנה הסמכויות הניהוליות וכל צוות העובדים (כשממועד זכיתה במכרז ב – 2010 התובעת ניהלה את מחלקת התכנון והבניה) והותר ברשותה תפקיד אחד מכלל תפקידיה. ניתנה הוראה לצוות העובדים שלא לעבוד עם התובעת. העיריה מאידך טענה לשינוי ארגוני וכי לא חל שינוי במהות התפקיד או בתנאי עבודתה של התובעת.
בית הדין קבע כי הוכח כי השינוי שחל הותיר לתובעת את הקליפה של תואר התפקיד "סגן היועמ"ש" אך גרע ממנה את מהות התפקיד על מגוון סמכויות שהחזיקה בהן, ולפיכך דחה את טענת העיריה כי לא הייתה פגיעה בתפקידה של התובעת. הלכה למעשה, לא נותרה לתובעת מחלקה לנהל.
בית הדין קבע כי מכל תפקידיה ותחומי אחריותה נותר לתובעת תפקיד אחד בלבד, והוא היועצת המשפטית לועדה המקומית לתכנון ובניה ואולם גם בתפקיד זה חוותה התובעת הגמדה ומידור, סמכויותיה צומצמו והיא זכתה להשגחה וליווי צמוד.
נקבע כי העיריה לא הוכיחה כי מדובר בשינוי כתוצאה מההליך הארגוני וכי ועד העובדים נתן הסכמתו. גם הטענות בדבר חוסר שביעות עובר ליוני 2016 (מועד הפגיעה בתפקיד ובסמכויות) לא הוכחו.
בית הדין בפסיקתו סקר את הפסיקה במהלך השנים ואת הספרות המשפטית העניפה בעניין התעמרות והתנכלות תעסוקתית.
בית הדין התייחס למאמרה של שולמית אלמוג "התנכלות תעסוקתית (mobbing) עבודה, חברה ומשפט יא 223 (2005) המנתח את תופעת ההתעמרות:
"התנכלות תעסוקתית עלולה לגרום לנחשפים אליה סבל רגשי בדרגות שונות. לבד מהסבל הרגשי, עובדים החווים התנכלות עלולים ללקות בתסמינים גופניים ונפשיים כנדודי שינה, לחץ, אי שקט, אובדן תחושה של ערך עצמי, אומללות חברתית וכאבים גופניים שונים. לעיתים ילקו עובדים אלה בתסמונת פוסט טראומטית. מקרים קיצוניים של התנכלות תעסוקתית עלולים לגרום לנטישת מקום העבודה, לנזק בריאותי בלתי הפיך ואפילו להתאבדות"
במסגרת הסקירה, הפנה בית הדין לפסק הדין בעניין אאוסקר שם נקבע כי לא כל התנהלות של המעסיק ממנה נפגע העובד מהווה התעמרות בעבודה.צוין כי יחסי עבודה כרוכים מעצם טיבם בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק או בין העובד לבין עמיתיו לעבודה. עוד צוין כי ישנן פעולות שעלולות לפגוע בעובד, כמו משוב על עבודתו ואולם ככל שמדובר בהערכה כנה על פי מיטב שיפוטו של המעסיק ולא משיקולים זרים ונמסרת לו באופן ראוי תוך שמירה על כבודו – אין זו התעמרות.
עוד התייחס לפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עסקו כראות עיניו בדרך הטובה ביותר לדעתו, אך אין בכך כי להעניק לו כוחות בלתי מוגבלים ומשוחררים מביקורת.
בית הדין התייחס לקושי בקביעת התעמרות ומפנה למאמר המציע מבחן משולב שידרוש קיומה של פגיעה סוביקטיבית אך יכיל גם מבחן אובייקטיבי, אשר יבחן אם מדובר בהתנהגות שעשויה להיתפס כפגיעה גם מנקודת מבט חיצונית לעובד.
בית הדין קבע כי בניגוד לחוזה העבודה שבין הצדדים, העיריה פגעה במעמדה של התובעת ובמהות תפקידה שלא כדין, השפילה אותה בפני עמיתיה וגורמים נוספים בעירייה, כל זאת ללא הצדקה עניינית.
בית הדין שוכנע כי לתובעת נגרם סבל נפשי בעקבות המהלכים הכוחניים בהם נקטה העירייה כלפיה, ושגרת יומה בעבודה נפגעה (התובעת העידה כי היא מתהלכת עם הראש למטה), מתחמקת מעיניהם של עמיתיה לעבודה ומסתובבת כאילו אות קלון מונחת על ראשה.
בית הדין התייחס לכך כי הפגיעה בתובעת קשה מנשוא, בשים לב לותק של התובעת באגף היעוץ המשפטי של העירייה, לתפקיד הרם שהגיעה ולרוחב סמכויותיה, שניטלו ממנה באבחה ללא הצדקה עניינית, מבלי שהתקיים הליך תקין, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות.
נוכח דברים אלה, סבר בית הדין כי נוכח חומרת הפגיעה בתובעת, ההעסקה הפוגענית וההתעמרות בה החל מחודש יוני 2016, ועד לכתיבת פסק הדין מוצדק לפסוק פיצוים לא ממוניים על הצד הגבוה. בשים לב להתנהלות פסק בית הדין 150,000 ₪ על העסקה פוגענית וחייב 25000 ₪ בהוצאות משפט.
*הכותבת לא ייצגה בפסק הדין.
לתיאום פגישת ייעוץ עם עו"ד איריס אלמוג, נא צרו קשר בטל 0522645646 או 037514538
