פיצוי בגין נזק נפשי לעובד – אימתי?

מאת: עו”ד איריס אלמוג

פיצוי בגין נזק נפשי לעובד

 

נכתב: 2010

בתיק עב 9073/00 , תמרה יחזקאל נ אמפא בע”מ, סקר בית הדין את המצב המשפטי הקיים, בנוגע לאפשרותו של עובד, לתבוע פיצוי בגין נזק נפשי, במסגרת תביעה בתחום דיני עבודה.

להלן הקביעות הרלבנטיות בפסק הדין:

סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה מוגדרת בסעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ”ט – 1969 הקובע כדלקמן:

(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

בהתאם לכך, מפורשת סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעות להכרה בנזקים נפשיים שנגרמו לעובד, הנובעים מיחסי העובד ומעביד כסמכות לדון ולפסוק על פי דיני החוזים בלבד, וזאת בהתאם לעקרונות הכלליים שנקבעו בפסיקה בדבר קביעת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני, כפי שהללו הותוו בע”א 348/79 חנה גולדמן – יצחק מיכאלי, פ”ד לה (4) 31 (1981): “בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלבנטי רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע (Aggravated Damages).”

ההלכה שנקבעה בבית הדין לעבודה בשאלת היקף הסמכות לפסוק פיצויים בגין נזק נפשי ניתנה בדב”ע (ארצי) נג/144-3 משרד החינוך, מדינת ישראל – דוד מצגר פד”ע כו 563 (1994): “גם באנגליה ובארצות הברית הוכר נזק נפשי בלתי ממוני כנזק בר פיצוי חוזי כל אימת שהיה רציני והיה צפוי בעת כריתת החוזה… בתקדים אנגלי בפרשתCOX V. PHILIPS INDUSTRIES LTD 3 ALL E.R. 161 Q.B.D (1976), היו העובדות דומות, כלשהו, לעובדות שבפנינו באותו ענין הועבר התובע מתפקידו בחברה המעסיקה לתפקיד במעמד נחות יותר, הכרוך באחריות פחותה. כתוצאה מכך סבל עוגמת נפש ותסכול, ובריאותו נפגעה. לבסוף הופעלו עליו לחצים והוא נאלץ להתפטר. לתובע נפסקו באותו עניין פיצויים על עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקו בשל העברתו לתפקיד הכרוך באחריות פחותה תוך הפרת חוזה העבודה, הגם שלא נפסקו לו פיצויים בגין סיום יחסי העבודה.”

בהתאם להלכת מצגר, מוסמך בית הדין לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני, באופן שאלו ייפסקו בריסון ומתוך מודעות להשלכות המשפטיות והכלכליות שיש, ולפסוק פיצויים בגין ראש נזק זה, ולפיכך מונחה בית הדין לפסוק פיצויים רק במקרים קשים, והינה פרי שיקול דעת הערכאה השיפוטית: “אכן, מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת ליבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותסכול, ושמא יטען הטוען כי אם יפוצה עובד בשל כך גם על עוגמת נפשו בנוסף לפיצוי על נזקיו הממוניים – תהא לדבר השלכה מכבידה על יחסי העבודה. על כך נשיב כי לפי שפסיקת פיצוי על נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת הערכאה השיפוטית, והיא פרי שיקולי מדיניות שיפוטית, ניתן לצפות כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות ובכלל זה להשפעתה על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים יפסק הפיצוי הנדון.”

המבחן הכללי שנקבע בפסיקה להערכת גובה הפיצויים בגין הנזק הלא ממוני, הינו “לפום צערא אגרא”. דהיינו, הערכת בית הדין את מידת הצער שנגרם לתובע כמדד לקביעת גובה הפיצוי. מבחן זה משקף את הגישה הסובייקטיבית, ועל יסוד הראיות שהביא התובע לצורך ביסוס תביעתו בעילה זו.

המידע הנ”ל נכתב על דעת כותב המאמר בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להמנעות מהם. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות ו/או שינויים עקב עדכוני חקיקה ו/או פסיקה. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות

לייעוץ בדיני עבודה ותיאום פגישה עם עו”ד איריס אלמוג: חייג 037514538

או לחץ כאן כאן למשלוח פניה באתר