קורונה ודיני עבודה- העולם שלפני ואחרי
הספד לדיני העבודה שהלכו לעולמם עם פרוץ "מגיפת הקורונה"
מאת: עו"ד איריס אלמוג
במשך עשרות שנים, התפתחות החקיקה והפסיקה בדיני עבודה, הביאה להרחבת ההגנה על עובדים מוחלשים או עובדים באוכלוסיות מוגנות ובכלל.
לדוגמא, הורחבה ההגנה על עובדים מפני פיטורים מחמת גיל, מין וסיבות מפלות אחרות, הורחבה והתחזקה ההגנה מפני פיטורים ללא שימוע תוך הפיכת מוסד השימוע לחובה של ממש טרם פיטורים. כמו כן חלה התפתחות בחוק עבודת נשים, זכויות עובדות בהריון ועובדים המצויים בתהליכי פוריות .כך בתחומים רבים נוספים.
ואז הגיעה הקורונה שטרפה את כל הקלפים. עשרות שנים של עבודת חקיקה ופסיקה משפטית עניפה, ברגע אחד הרכינה ראש בפני "פקודת בריאות העם". בעוד לפני הקורונה, בתי הדין לעבודה הקפידו על קוצו של יוד כלפי מעסיק שהעז לגלות גילוי ולו המינורי ביותר של הפליה כלפי עובד, לפתע, לאחר פרוץ הקורונה, הסכר נפרץ, הכל מותר !
בשם פקודת בריאות העם ו"מחלה מידבקת", אפשר להפלות עובדים שאין להם תו ירוק לעומת אלה שאוחזים בו ואף להחמיר ולקבוע הנחיות שאינן קבועות כלל בתקנות, כמו דרישת תו ירוק קבוע (חיסון בלבד) ללא חלופת בדיקות, או ביצוע בדיקה כל 24 שעות ולא 84 שעות, ועצם החלת תו ירוק במקומות עבודה פרטיים שאינם מופיעים בתקנות (כמו מוסדות רווחה, בתי אבות)
מעסיקים החלו לקחת את החוק לידיים ולנהוג כאילו הם היו במערב הפרוע, והכל עובר תחת עיניהם של בתי הדין לעבודה, אשר החליטו להרכין ראש בפני פקודה אפלה, שאבד עליה הכלח, ובפני תקנות לשעת חירום, של קבוצת נבחרים היושבים בבית מחוקקים ואולי לכל היותר הייתי מאפשרת להם למכור ירקות בשווקים.
עבודה של שנים ירדה לטמיון ברגע אחד. מעסיקים ניצלו את "פירצת התו הירוק" והחלו לסנן ולפטר עובדות בהריון או עובדים מבוגרים שהסכימו למשל להציג בדיקה אך סירבו לחיסון. חלק מהמעסיקים, הציבו תנאים של התייצבות לעבודה כנגד הצגת תעודת מתחסן בלבד. עובדים לא מחוסנים מצאו עצמם מופלים, מושפלים ומבודדים ממקום העבודה – ללא כל סיבה – כלל לא במקומות שחל עליהם תו ירוק.
מעסיקים החליטו כי מחוסנים מדביקים פחות מלא מחוסנים (איוולת לכשעצמה ללא בסיס רפואי) והתייחסו ללא מחוסנים כאילו הם מסכנים אותם. זאת כאשר כולם נדבקים ומדביקים והחיסון מעולם לא נועד למנוע הפצת מחלה אלא להקל על התחלואה.
ומה לגבי עורכי הדין והשופטים?
כולם כאחד, פרט לבודדים, הרכינו ראש בפני משרד הבריאות ותכתיביו, ולפתע "הזכות לחיים" הפכה להיות המרכז, ובחסות המגיפה והזכות החיים, אפשר לפטר, לזרוק, להשפיל, להשליך עובדים, כאילו היו כקליפת השום. אל לנו לזלזל בזכות לחיים, אבל כשמחוסנים עצמם גם מדביקים ונדבקים, הרי זה מגוחך לדרוש בדיקות רק מלא מחוסנים. אבל חלילה שלא נעז לבקר את משרד הבריאות והחלטותיו ,והרי משרד הבריאות הצהיר כי מטרת התו הירוק אינה אפידימיולוגית – אלא מטרתה לתת תמריץ למחוסנים ולהקשות על לא מחוסנים. במיוחד מעציבה אותי השתיקה של מערכת המשפט נוכח שינוי תנאיי התו הירוק החל מיום 22.9.2. אם בעבר היה מותר להציג בדיקת pcr בחינם, החליטו במשרד הבריאות כי כעת בדיקת pcr מותרת ככל שבוצעה באופן פרטי (בתשלום בלבד ) או לחילופין בדיקת אנטיגן מהירה בתשלום בתוקף ל – 84 שעות (עלות של בין 52 ש"ח ל 89 ש"ח). העובדה כי בדיקת pcr חינמית יותר אמינה מבדיקת אנטיגן מהירה, היא תעודת עניות למערכת הבריאות, אשר דורשת בדיקה פחות אמינה מאחר והיא בתשלום כדי להכביד על העובד.
משרד גדול שמייצג מעסיקים, הכתיב את הטון והפריח סיסמאות לאוויר כמו: "לא להתחסן זה כמו לא לחבוש קסדה" ובמקום להוקיע דברים אלה שהינם הבל הבלים מוחלט (שכן בניגוד לקסדה זריקה אינה חובה – היא לשיקול דעת) מיד לצידו הרכינו ראש כעדר מיטב עורכי הדין בארץ, כולם שלוחי רסן ושטופי מוח – כי הכל הוכשר ומותר. אין דין ואין דיין.
ואיך השופטים שותקים? האם עובדת בשכר מינימום צריכה לשאת בעלות של כאלף שח בחודש למימון בדיקות כשיש חלופת בדיקה חינמית יותר אמינה? מה לגבי חוק יסוד חופש העיסוק, היכן האיזון בין קורונה לבין חופש העיסוק? וחלילה אין בכתוב כדי לטעון כי לא נדרשות בדיקות. בדיקות לדעתי צריך לדרוש מכלל האזרחים והעובדים שכן כולם מדביקים ומדבקים ללא קשר לחיסון. אך גם אם הדרישה היא מלא מחוסנים, עצם התניית הבדיקה בתשלום – איפשרה למעסיקים את מה שרצו תמיד – להיפטר מהעובדים תוך הצבת תנאים מכבידים על העסקתם !
אז הנה, בחסות מגפת הקורונה, אפשר בקלות להיפטר מעובד מבלי שהוא יוכל לתבוע אותך. מדוע? כי משרד הבריאות הכשיר זאת. ובית הדין לעבודה? חלילה לא יתערב.
באחד המקרים, פנתה אלי עובדת בהריון בוכיה, אשר זה עתה התקבלה לעבודה בעיריה. אותה עובדת, מחוסנת בשנית, לא התחסנה בשלישית לפי המלצת הרופא. היא המשיכה להציג בדיקות כבעבר, אך לא סיפרה על הריונה. כשהחליטה לשתף את המעסיק בדבר הריונה, הוא דרש ממנה תעודת מתחסן וסירב לקבל בדיקות. והנה לכם פשע בחסות התו הירוק, הפליה שניתן לה הכשר. אות קין ובזיון לעולם העבודה. במקרה אחר, דרש מעסיק מעובדת שאינה מועסקת במקום שחל עליו התו הירוק, בדיקה כל 24 שעות בתשלום תוך ידיעה שהצבת דרישה כאמור לא תהיה אפשרית לעובדת בשכר מינימום . מיותר לציין מה הנזקים הנפשיים שנגרמו לעובדים אלה. אם בעבר מידע רפואי של העובד היה מוגן בחוק הגנת הפרטיות, הרי שכיום מעסיק יכול להשפיל עובד מול קבוצת עובדים ולשאול אותו האם התחסן או לא התחסן ואיזה חיסון שני או שלישי? האין זו הפליה של ממש?
נקודת המוצא כי "כולנו מחוסנים בבוסטר" היא תפיסת עולם של אנשים שטופי מוח אשר הנדסת התודעה מזמן השתלטה על כל בינה שהייתה להם, אם בכלל.
אבל הכל מותר בחסות "פקודת בריאות העם" ו"התו הירוק".
מעסיקים חשים חופשי להשתלח ולהתפרע. אם בעבר, על מעסיק היה לקיים שימוע לפני פיטורים ולפרט את עילות הפיטורין כאשר הוא יודע שסתם כך לא יוכל לפטר עובדים, היום היד קלה על ההדק. אפשר לקבוע הנחיה גורפת כי במקום עבודה זה מקבלים רק תו ירוק קבוע (כפי שנוהגים מעסיקים רבים ומחייבים בפועל עובדיהם להתחסן). עובדים רבים חלשים מדי להתגונן ולפנות לבתי הדין לעבודה, מה גם, בהינתן שזו המציאות כיום, כבר לא ברור אם יינתן כל סעד לעובד שנכפה עליו חיסון.
פקודת בריאות העם והתקנות על פיה, השיח האלים והמשתלח של בכירי הממשלה ונציגי משרד הבריאות, חילחל עמוק לתוך התודעה של האזרחים בישראל, גם מקבלי ההחלטות.
בתוך השיח של עולם העבודה, ניתן אף למצוא עורכי דין בתחום דיני עבודה אשר טענו כי ניתן לחייב בחקיקה להתחסן. מיותר לציין כי עורכי דין כאלה מוטב שיחזירו את רשיונם והגלימה – ויפה שעה אחת קודם.
ולסיכום, אם לא נתעורר, כל העמל הרב שהושקע במערכת דיני העבודה ירד לטמיון. הגיע הזמן שהשופטים יתחילו לבקר את החלטות המערכת הציבורית באופן מושכל, על אחת כמה וכמה כאשר אין כל הצדקה אפידימיולוגית לתו הירוק. כך למשל, למעט במקומות שהוגדרו בתקנות כי עובדים יחוייבו בתו ירוק, יש לקבוע כי מעסיק פרטי אינו רשאי כלל לדרוש מעובדיו תו ירוק (למעט במקומות שמקבלים ציבור גדול כמו רשתות שיווק).
כעורכת דין בדיני עבודה, במצב המשפטי הקיים – אני חשה בושה גדולה על המצב אליו הגענו כשברור לכל כי התו הירוק הוא כלי להפרדה לא ראויה בין קבוצות של אנשים שכולם בעלי פוטנציאל הדבקה והידבקות ללא קשר לחיסון, וזאת על מנת לכפות חיסון על קבוצה אחת.
מערכת דיני העבודה זקוקה לניעור וחזרה לשפיות כי אחרת החושך יביא לעלטה מושלמת.
