קורונה ודיני עבודה- העולם שלפני ואחרי

הספד לדיני העבודה שהלכו לעולמם עם פרוץ "מגיפת הקורונה"

מאת: עו"ד איריס אלמוג

במשך עשרות שנים, התפתחות החקיקה והפסיקה בדיני עבודה, הביאה להרחבת ההגנה על עובדים מוחלשים או עובדים באוכלוסיות מוגנות ובכלל.

לדוגמא, הורחבה ההגנה על עובדים מפני פיטורים מחמת גיל, מין וסיבות מפלות אחרות, הורחבה והתחזקה ההגנה מפני פיטורים ללא שימוע תוך הפיכת מוסד השימוע לחובה של ממש טרם פיטורים.  כמו כן חלה התפתחות בחוק עבודת נשים, זכויות עובדות בהריון ועובדים המצויים בתהליכי פוריות .כך בתחומים רבים נוספים.

ואז הגיעה הקורונה שטרפה את כל הקלפים. עשרות שנים של עבודת חקיקה ופסיקה משפטית עניפה, ברגע אחד הרכינה ראש בפני "פקודת בריאות העם". בעוד לפני הקורונה, בתי הדין לעבודה הקפידו על קוצו של יוד כלפי מעסיק שהעז לגלות גילוי ולו המינורי ביותר של הפליה כלפי עובד, לפתע, לאחר פרוץ הקורונה, הסכר נפרץ, הכל מותר !

בשם פקודת בריאות העם ו"מחלה מידבקת", אפשר להפלות עובדים שאין להם תו ירוק לעומת אלה שאוחזים בו  ואף להחמיר ולקבוע הנחיות שאינן קבועות כלל בתקנות, כמו דרישת תו ירוק קבוע (חיסון בלבד) ללא חלופת בדיקות, או ביצוע בדיקה כל 24 שעות ולא 84 שעות, ועצם החלת תו ירוק במקומות עבודה פרטיים שאינם מופיעים בתקנות (כמו מוסדות רווחה, בתי אבות)

מעסיקים החלו לקחת את החוק לידיים ולנהוג כאילו הם היו במערב הפרוע, והכל עובר תחת עיניהם של בתי הדין לעבודה, אשר החליטו להרכין ראש בפני פקודה אפלה, שאבד עליה הכלח, ובפני תקנות לשעת חירום, של קבוצת נבחרים היושבים בבית מחוקקים ואולי לכל היותר הייתי מאפשרת להם למכור ירקות בשווקים.

עבודה של שנים ירדה לטמיון ברגע אחד. מעסיקים ניצלו את "פירצת התו הירוק" והחלו לסנן ולפטר עובדות בהריון או עובדים מבוגרים שהסכימו למשל להציג בדיקה אך סירבו לחיסון. חלק מהמעסיקים, הציבו תנאים של התייצבות לעבודה כנגד הצגת תעודת מתחסן בלבד. עובדים לא מחוסנים מצאו עצמם מופלים, מושפלים ומבודדים ממקום העבודה – ללא כל סיבה – כלל לא במקומות שחל עליהם תו ירוק.

מעסיקים החליטו כי מחוסנים מדביקים פחות מלא מחוסנים (איוולת לכשעצמה ללא בסיס רפואי) והתייחסו ללא מחוסנים כאילו הם מסכנים אותם. זאת כאשר כולם נדבקים ומדביקים והחיסון מעולם לא נועד למנוע הפצת מחלה אלא להקל על התחלואה.

ומה לגבי עורכי הדין והשופטים?

כולם כאחד, פרט לבודדים, הרכינו ראש בפני משרד הבריאות ותכתיביו, ולפתע "הזכות לחיים" הפכה להיות המרכז, ובחסות המגיפה והזכות החיים, אפשר לפטר, לזרוק, להשפיל, להשליך עובדים, כאילו היו כקליפת השום. אל לנו לזלזל בזכות לחיים, אבל כשמחוסנים עצמם גם מדביקים ונדבקים, הרי זה מגוחך לדרוש בדיקות רק מלא מחוסנים. אבל חלילה שלא נעז לבקר את משרד הבריאות והחלטותיו ,והרי משרד הבריאות הצהיר כי מטרת התו הירוק אינה אפידימיולוגית – אלא מטרתה לתת תמריץ למחוסנים ולהקשות על לא מחוסנים. במיוחד מעציבה אותי השתיקה של מערכת המשפט נוכח שינוי תנאיי התו הירוק החל מיום 22.9.2. אם בעבר היה מותר להציג בדיקת pcr בחינם, החליטו במשרד הבריאות כי כעת בדיקת pcr מותרת ככל שבוצעה באופן פרטי (בתשלום בלבד ) או לחילופין בדיקת אנטיגן מהירה בתשלום בתוקף ל – 84 שעות (עלות של בין 52 ש"ח ל 89 ש"ח). העובדה כי בדיקת pcr חינמית יותר אמינה מבדיקת אנטיגן מהירה, היא תעודת עניות למערכת הבריאות, אשר דורשת בדיקה פחות אמינה מאחר והיא בתשלום כדי להכביד על העובד.

משרד גדול שמייצג מעסיקים, הכתיב את הטון והפריח סיסמאות לאוויר כמו: "לא להתחסן זה כמו לא לחבוש קסדה" ובמקום להוקיע דברים אלה שהינם הבל הבלים מוחלט (שכן בניגוד לקסדה זריקה אינה חובה – היא לשיקול דעת) מיד לצידו הרכינו ראש כעדר מיטב עורכי הדין בארץ, כולם שלוחי רסן ושטופי מוח – כי הכל הוכשר ומותר. אין דין ואין דיין.

ואיך השופטים שותקים? האם עובדת בשכר מינימום צריכה לשאת בעלות של כאלף שח בחודש למימון בדיקות כשיש חלופת בדיקה חינמית יותר אמינה? מה לגבי חוק יסוד חופש העיסוק, היכן האיזון בין קורונה לבין חופש העיסוק? וחלילה אין בכתוב כדי לטעון כי לא נדרשות בדיקות. בדיקות לדעתי צריך לדרוש מכלל האזרחים והעובדים שכן כולם מדביקים ומדבקים ללא קשר לחיסון. אך גם אם הדרישה היא מלא מחוסנים, עצם התניית הבדיקה בתשלום – איפשרה למעסיקים את מה שרצו תמיד – להיפטר מהעובדים תוך הצבת תנאים מכבידים על העסקתם !

אז הנה, בחסות מגפת הקורונה, אפשר בקלות להיפטר מעובד מבלי שהוא יוכל לתבוע אותך. מדוע? כי משרד הבריאות הכשיר זאת. ובית הדין לעבודה? חלילה לא יתערב.

באחד המקרים, פנתה אלי עובדת בהריון בוכיה, אשר זה עתה התקבלה לעבודה בעיריה. אותה עובדת, מחוסנת בשנית, לא התחסנה בשלישית לפי המלצת הרופא. היא המשיכה להציג בדיקות כבעבר, אך לא סיפרה על הריונה. כשהחליטה לשתף את המעסיק בדבר הריונה, הוא דרש ממנה תעודת מתחסן וסירב לקבל בדיקות. והנה לכם פשע בחסות התו הירוק, הפליה שניתן לה הכשר. אות קין ובזיון לעולם העבודה. במקרה אחר, דרש מעסיק מעובדת שאינה מועסקת במקום שחל עליו התו הירוק, בדיקה כל 24 שעות בתשלום תוך ידיעה שהצבת דרישה כאמור לא תהיה אפשרית לעובדת בשכר מינימום . מיותר לציין מה הנזקים הנפשיים שנגרמו לעובדים אלה. אם בעבר מידע רפואי של העובד היה מוגן בחוק הגנת הפרטיות, הרי שכיום מעסיק יכול להשפיל עובד מול קבוצת עובדים ולשאול אותו האם התחסן או לא התחסן ואיזה חיסון שני או שלישי? האין זו הפליה של ממש?

נקודת המוצא כי "כולנו מחוסנים בבוסטר" היא תפיסת עולם של אנשים שטופי מוח אשר הנדסת התודעה מזמן השתלטה על כל בינה שהייתה להם, אם בכלל.

אבל הכל מותר בחסות "פקודת בריאות העם" ו"התו הירוק".

מעסיקים חשים חופשי להשתלח ולהתפרע. אם בעבר, על מעסיק היה לקיים שימוע לפני פיטורים ולפרט את עילות הפיטורין כאשר הוא יודע שסתם כך לא יוכל לפטר עובדים, היום היד קלה על ההדק. אפשר לקבוע הנחיה גורפת כי במקום עבודה זה מקבלים רק תו ירוק קבוע (כפי שנוהגים מעסיקים רבים ומחייבים בפועל עובדיהם להתחסן). עובדים רבים חלשים מדי להתגונן ולפנות לבתי הדין לעבודה, מה גם, בהינתן שזו המציאות כיום, כבר לא ברור אם יינתן כל סעד לעובד שנכפה עליו חיסון.

פקודת בריאות העם והתקנות על פיה, השיח האלים והמשתלח של בכירי הממשלה ונציגי משרד הבריאות, חילחל עמוק לתוך התודעה של האזרחים בישראל, גם מקבלי ההחלטות.

בתוך השיח של עולם העבודה, ניתן אף למצוא עורכי דין בתחום דיני עבודה אשר טענו כי ניתן לחייב בחקיקה להתחסן. מיותר לציין כי עורכי דין כאלה מוטב שיחזירו את רשיונם והגלימה – ויפה שעה אחת קודם.

ולסיכום, אם לא נתעורר, כל העמל הרב שהושקע במערכת דיני העבודה ירד לטמיון. הגיע הזמן שהשופטים יתחילו לבקר את החלטות המערכת הציבורית באופן מושכל, על אחת כמה וכמה כאשר אין כל הצדקה אפידימיולוגית לתו הירוק. כך למשל, למעט במקומות שהוגדרו בתקנות כי עובדים יחוייבו בתו ירוק, יש לקבוע כי מעסיק פרטי אינו רשאי כלל לדרוש מעובדיו תו ירוק (למעט במקומות שמקבלים ציבור גדול כמו רשתות שיווק).

כעורכת דין בדיני עבודה, במצב המשפטי הקיים – אני חשה בושה גדולה על המצב אליו הגענו כשברור לכל כי התו הירוק הוא כלי להפרדה לא ראויה בין קבוצות של אנשים שכולם בעלי פוטנציאל הדבקה והידבקות ללא קשר לחיסון, וזאת על מנת לכפות חיסון על קבוצה אחת.

מערכת דיני העבודה זקוקה לניעור וחזרה לשפיות כי אחרת החושך יביא לעלטה מושלמת.

 

 

 

האם זה חוקי לאכוף תו ירוק על עובדים במקומות עבודה פרטיים שאינם תחת המתווה הירוק? כל מה שלא רוצים שתדעו!

הצעה להחיל במקומות עבודה פרטיים תו סגול ולהחליף את הבדיקות בהצהרות בריאות

מאת: עו"ד איריס אלמוג

תאריך: 10.10.21

לאחרונה מתחולל כאוס עצום בעניין התו הירוק ומקומות עבודה פרטיים. למרבה הצער, אני סבורה כי קיים בלבול בין החלת תו ירוק במקומות המופיעים במתווה התו הירוק, או במקומות שהוגדרו בעבודה בשירות הציבורי, לבין החלת התו הירוק במקומות עבודה פרטיים שאינם מופיעים במתווה הירוק.

לצערי עורכי דין  בתחום דיני עבודה אשר אינם בקיאים במטריה, טועים ומטעים הן את העובדים והן את המעסיקים, בין השאר עקב תמיכה בכפיית חיסון על אזרחים, אג'נדה בחסות משרד הבריאות והממשלה. נראה כי עולם העבודה ננטש, ועל מקומם של בתי הדין לעבודה השתלטה פקודת בריאות העם אפלה, אשר היא הריבון, המחוקק, השופט והמוציא לפועל. עדיין, אל לעורכי דין לשכוח את תפקידם, להאיר ולהעיר, לבקר ולצאת נגד מה שאינו חוקי או לא הגיוני.

אז בואו נעשה סדר. מה החוק אומר?

ראשית, אין כיום חוק או תקנה שקובעים כי יש לאכוף תו ירוק במקומות עבודה פרטיים. התקנות בדבר החלת תו ירוק מתייחסות כלל למקומות עבודה במגזר הציבורי בלבד, ובכאלה שכרוכים בעבודה עם קהל  אוכולוסיה בסיכון.

התו הירוק לכשעצמו, חל נכון ל 11.10.21 חל באירועי תרבות ספורט, כנסים ותערוכות, בתי מלון, חדרי כושר וסטודיו , בריכות שחייה וקאנטרי קלאב בחלק הסגור של הבריכה, בתי תפילה מעל ל-50 איש, אולמות וגני אירועים , פסטיבלים, מסעדות, ברים, חדרי אוכל ובתי קפה בחלק הסגור בלבד.אטרקציות תיירותיות ופארקי שעשועים בחלקם הסגור, אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוה, כל התכנסות של יותר מ-100 איש במקום פתוח, מוזיאונים וספריות בהגבלה חלקית כקבוע בתקנות.  ראו פירוט בתקנות התו הירוק באתר רמזור

באשר למקומות עבודה ציבוריים, ביום 22.9.21, תוקנו תקנות תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תו ירוק לעובדים), תשפ"ב-2021, אשר מתנה כניסתו של עובד בתו ירוק למקומות המופיעים בלבד בתקנה 4 לתקנות כפי שמצוטטת להלן בסוף הפוסט**. מדובר במקומות ציבוריים, מוסדות רפואיים ומוסדות ציבוריים שונים לאוכלוסיות בסיכון.

הארכת תוקף תו ירוק לעובדים במקומות המתווה הירוק שנדרשים להציג בדיקה מהירה – מ 24 שעות ל – 84 שעות

באשר לעובדים במקומות תחת מתווה התו הירוק, חשוב לציין כי ההוראה בדבר תוקפה של הבדיקה המהירה ל – 24 שעות בלבד, שונה ל – 84 שעות ! כך שמעסיק אינו רשאי כלל לדרוש בדיקה כל 24 שעות (במקומות הפועלים תחת מתווה התו הירוק ועל אחת כמה וכמה במקומות שאינם תחת המתווה).  ראה סעיף 2 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תו ירוק לעובדים) תשס"ב 2001

שימו לב – מעסיק שמבקש להחמיר עם עובד ודורש הצגת בדיקה מהירה (עם קוד סרוק) כל יום – מפר את הוראת הדין שכן כמפורט לעיל, משרד הבריאות האריך את תוקף הבדיקה ל – 84 שעות ! דרישה להצגת תו ירוק כל 24 שעות שמשמעותו בדיקה כל 24 שעות, לא רק שמנוגדת לדין, אלא שיש בה גם להטיל נטל בירוקרטי כבד וגם נטל כלכלי.  מעסיק שדורש הצגת בדיקה כל 24 שעות, עלול למצוא את עצמו מחויב בפיצויים גבוהים בבית הדין לעבודה, על התעמרות, הפליה ונסיון לגרום לעובד להתפטר.

דרישת תו ירוק מעובדים במקומות פרטיים

בהיעדר הוראת חוק או תקנה, אין כיום כל הוראה שמאפשרת למעסיק לאכוף תו ירוק במקומות עבודה פרטיים.

בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, מאז מגיפת הקורונה, לא היו פסקי דין שעסקו במקומות פרטיים למהדרין. לכל היותר מקובץ הפסיקות בדיני עבודה, ניתן להקיש כי ניתן יהיה למצוא הצדקה לדרוש ממי שלא הציג תעודת מתחסן או מחלים בדיקת pcr חינמית כל 72 שעות, וזאת במקומות פרטיים העובדים עם הקהל הרחב כמו למשל כפי שנקבע בפסק דין שופרסל.

יחד עם זאת, אני לא רואה כל צידוק להחיל תו ירוק, לא במשרד עורכי דין, לא בחברות הייטק, ולא בכל עסק פרטי אחר. מדוע הקניון מתנהל תחת תו סגול? אם בקניון יש תו סגול – אין סיבה שמקומות פרטיים יחליטו לאכוף על דעת עצמם תו ירוק !

מעסיק פרטי שמבקש לדאוג לבריאות עובדיו, יכול להחיל עליהם תו סגול. כלומר, הגבלת מרחק והצהרת בריאות בכתב. בוודאי שאין לדקדק ולבקש לפתע להחיל את הוראות התו הירוק החדש שדורשות סריקת ברקוד שאפשרית בבדיקה מהירה שעלותה 52  ש"ח ויותר ! אכיפה כזו דרקונית, היא שרירותית והיא לא חוקית בעליל ! בדרך זו, מעסיקים עוקפים הוראות הגנה על עובדים בחוק עבודת נשים, או מפלים עובדים על רקע בריאותי או גילם המבוגר, ומוצאים בדרך לא דרך שיטה לסלקם ממקום העבודה !

בשים לב שבפסק דין שופרסל, נקבע כי גם מעסיק פרטי שמבקש להחיל תו ירוק, ניתן לדרוש לכל היותר בדיקת [pcr כל 72 שעות. אני מניחה שהתאמה כזו במקום עבודה פרטי שיש בו עבודה עם הקהל הרחב בלבד, תהיה לגיטימית. אבל בוודאי שאין לדרוש בדיקה בתשלום. יתרה מכך, תקנות התו הירוק החדשות, במקומות הפועלים תחת מתווה תו הירוק, החליפו את בדיקת ה pcr החינמית שהינה מדוייקת יותר בבדיקה מהירה שעלותה 52 ש"ח. מדוע? המטרה היא להכביד על ציבור הלא מתחסנים מבחינה כלכלית כדי לעודד את ההתחסנות. בוודאי שאין הצדקה לשלול הצגת בדיקת [pcr אלא מסיבה זו, שכן בדיקת pcr היא אמינה יותר ותוקפה ל 72 שעות. אלא שהבעיה שהיא חינמית ומשרד הבריאות לא רצה להקל על ציבור המתחסנים אלא להחמיר עימם.

יחד עם זאת , אני סבורה כעורכת דין בדיני עבודה כי מעסיק אינו רשאי על דעת עצמו לקבוע כי התו הירוק החדש יחול במקום עבודה פרטי. לכן, אפשרי מבחינת מעסיק פרטי לדרוש הצהרת בריאות בכתב או במקומות העובדים עם קהל, לדרוש בדיקת pcr חינמית כל 72 שעות, בדיקה חינמית בקהילה בלבד. מעסיק שמחליט לדרוש כל 24 שעות בדיקה מתשלום, מבקש בעצם להיפטר מעובד בדרך לא דרך. לדעתי, מעסיק כזה עלול לעמוד בפני תביעה לפיצוי משמעותי בבית הדין לעבודה.

**פירוט מקומות עבודה ציבוריים שאושר להחיל בהם תו ירוק בתקנות

תקנה 4 לתקנות הגבלת פעילות – במקומות העבודה המפורטים להלן:(1)  מוסד רפואי שהוא אחד מאלה: (א)   בית חולים כמשמעותו בפקודת בריאות העם, 1940; (ב)   מרפאה כהגדרתה בסעיף 34(ג) לפקודת בריאות העם, 1940;(ג)    מוסד לטיפול במשתמשים בסמים; (ד)   ארגון הנותן שירותי רפואת חירום;(ה)   מי שנותן שירותי שיקום לפי חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס-2000; (2)  מוסד רווחה שהוא אחד מאלה:(א)   בית דיור מוגן כהגדרתו בחוק הדיור המוגן, התשע"ב-2012; (ב)   בית אבות;(ג)    מסגרת רווחה כהגדרתה בסעיף 11(ג)(1) או (2) לחוק שהיא אחת מאלה:(1)   מסגרת חוץ-ביתית לקטינים; (2)   מקלטים לנשים נפגעות אלימות במשפחה וילדיהן;(3)   מסגרת חוץ-ביתית לאנשים עם מוגבלויות;(4)   מסגרת רווחה שאינה כוללת לינת לילה, המיועדת למתן טיפול בקטינים, אנשים עם מוגבלות או אזרחים ותיקים; (5)   מוסד כהגדרתו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993;(6)   מסגרת המספקת קורת גג זמנית או ממושכת או מספקת הגנה, הזנה, טיפול וסיוע בעבור אנשים חסרי קורת גג, אנשים חסרי עורף משפחתי, אנשים המתמודדים עם התמכרויות או אוכלוסיות בזנות;(3)  מקום ציבורי או עסקי המנוי בתקנה 2(א) לתקנות הגבלת פעילות, אם הוא פועל בדרך של פתיחתו לציבור.