מאת: עו"ד איריס אלמוג *

ביום 5.11.2024 ניתן פסק דינה של כב' השופטת רוית צדיק בבית הדין האיזורי לעבודה בעניין אלון ג'רבי נ סאני תקשורת בע"מ (תיק סע"ש 65084-11-21) אשר חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 150,000 ש"ח כפיצוי על נזק לא ממוני. 

מדובר בחברה שהחליטה לסיים את העסקתו של התובע, אדם מבוגר בגיל 59, אשר עבד שנים רבות בחברה (28 שנים) וזאת משיקולי התייעלות וצמצום.

טענות העובד/התובע:

העובד טען כי השימוע בוצע שלא כדין ובחוסר תום לב מובהק וזאת 20 ימים לאחר שמונה לו מחליף ומכאן טען העובד, שהשימוע למראית עין בלבד. התובע טען כי בכך נמנעה ממנו הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו במטרה לשכנע את המעסיק שלא לפטרו. 

עוד טען העובד כי מכתב הזימון לשימוע לא היה מפורט ולא פורטו הטענות המקצועיות כלפיו, וכי הנתבעת לא הציעה לו תפקיד חלופי אבל במכתב הפיטורים כתבה שבחנה תפקיד חלופי והעובד לא היה מעונין.  בנוסף טען העובד כי לא ניתן לו פרוטוקול השימוע. 

טענות החברה הנתבעת

מנגד הנתבעת טענה כי נערך שימוע כדין, ומאחר ולא היה תפקיד פנוי שיכל להתאים לעובד, נאלצה לסיים העסקתו ובחנה משרות חלופיות אך לא היה מעונין בהן. לגבי פירוט הטענות המקצועיות, הנתבעת טענה כי לא נדרשה לכך מה גם לא טענה זאת. כמו כן הכחישה הנתבעת כי מינתה עובד אחר לתפקידו טרם השימוע. באשר לפרוטוקול טענה הנתבעת כי העובד אישר את סיכום השימוע וחתם עליו וזה מחליף חובתה במתן פרוטוקול. החברה טענה כי אף הציעה מענק כספי שהתובע סירב לקבלו. 

הכרעת בית הדין

בית הדין הגיע למסקנה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע אשר נערך. ראשית, החברה הגיעה לשימוע כאשר הפיטורים הם כבר עובדה מוגמרת. קיום השימוע לא נעשה בלב פתוח ונפש חפצה, ולא הייתה בידי התובע כל אפשרות לשנות מההחלטה שהתקבלה בעניינו עוד קודם למועד השימוע. כמו כן מחקירת העדים עלה כי התפקיד של התובע אכן הוצע לעובד אחר טרם השימוע ומשכאן ההחלטה על סיום העסקה נתקבלה טרם השימוע. משכך קבע בית הדין כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין ביחס לקיום ההליך ומובן שהתובע זכאי לפיצוי בגין פגם זה שעה שלא ניתנה לו הזדמנות אמיתית לשנות מהחלטת הנתבעת.  בית הדין התייחס לוותק עבודתו והיותו של התובע עובד מוערך שעבד בשורות הנתבעת במשך שנים רבות, ולכך כי קיים חשש כי הפיטורים בגילו יותירו אותו מחוץ למעגל העבודה. 

כמו כן בית הדין קבע כי נפל פגם מהותי בזימון לשימוע כאשר הנימוק לפיטוריו היה כללי ובלתי מפורט ומשכך, מתחזקת המסקנה כי הליך השימוע נעשה באופן לא כנה ולא בנפש חפצה. לעומת זאת במכתב הפיטורים בחברה הנתבעת לנמק כי קיימים פערי ידע ונסיון בתחומי ידע אקוטייים בעוד טענה זו לא נטענה כלל במסגרת מכתב הזימון לשימוע. 

לסיכום קבע בית הדין כי הליך השימוע נעשה למראית עין בלבד באופן המצדיק  השתת פיצוי משעה שההחלטה על הפיטורים התקבלה טרם השימוע ומבלי שניתנה לתובע הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו. 

בית הדין התייחס לנושא חיפוש עבודה חלופית וקבע שאכן מוטלת על הנתבעת חובת השתדלות לאתר משרה חלופית מכח עקרון תום הלב. הנתבעת לא הציעה לתובע תפקיד חלופי אלא קבעה בעצמה כי התפקידים החלופיים אינם מתאימים לרמתו המקצועית. בית הדין הפנה לפסק הדין בעניין וגמן שם נקבע על חובה לפעול בשקידה לאיתור תפקיד חלופי.בית הדין קבע כי במקרה דנן, החברה לא נקטה בפעולה אקטיבית בעניין, וכלל לא הציעה לתובע תפקידים חלופיים מתאימים. לא נעשה כל ניסיון מצד החברה להשאירו בחברה, הגם שמדובר בעובד שנתן את מיטב שנות עבודתו לחברה במשך 28 שנים. נוסף על כך, התובע ביצע את עבודתו במסירות לאורך השנים ועל כך אין חולק. במקום לתור אחר תפקיד חלופי עבור התובע , הנתבעת החליטה כי אין תפקיד התואם את כישורי התובע, כאשר התובע שיקף בפני בית הדין את התחושה לפיה החברה "סגרה בפניו את הדלת" בית הדין דחה את טענת הנתבעת לפיה התפקידים בחברה מפורסמים וקבע כי  אין בה כדי לפטור את האחרונה מלהציע לתובע תפקיד חלופי, טרם קבלת ההחלטה על סיום העסקתו.

בפסק הדין בית הדין התייחס לפסיקת בית הדין הארצי בעניין שימוע בפסק הדין בעניין אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ:

עוד נציין כי בעניין ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד – קנסטו בע"מ [נבו] (28.2.2017 ) דן בית הדין הארצי ברכיבים העיקרים והמהותיים עליהם יש להקפיד על מנת להגשים את תכלית השימוע וכך נפסק: "הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך" ".

אשר לגובה הפיצוי הלא ממוני – בית הדין בחן את נסיבות המקרה ואת משקל הפגמים החמורים שנפלו בשימוע והגיע לכלל מסקנה כי השימוע נערך למראית עין כאשר ההחלטה בדבר סיום עבודתו של התובע התקבלה טרם עריכתו; הנתבעת החליטה על החלפת התובע בעובד אחר, מר קליין ,קודם למועד עריכת השימוע; הנתבעת לא פירטה במכתב הזימון לשימוע מהם דרישות התפקיד המאוחד ומדוע לדעת החברה אינן תואמות את ניסיונו והכשרתו של התובע; הגם שהנתבעת טוענת כי הביאה בחשבון את גילו וכן את הוותק של התובע בחברה לא התרשם בית הדין  שהדבר אכן נעשה; הנתבעת אף לא טרחה לפעול לאיתור תפקיד חלופי ובכך התעלמה מחובתה הנגזרת מחובת תום הלב ביחסי עבודה, לפעול בשקידה ראויה לאיתור תפקיד אחר עבור התובע.

בעניין גובה הפיצוי הלא ממוני בית הדין הפנה לפסק הדין בעניין מנורה מבטחים:

על השיקולים אותם יש לשקול בעת קביעת שיעור הפיצוי הבלתי ממוני כסכום גלובלי, עמד בית הדין הארצי בעניין מנורה:

"בענין ברד מנינו– מבלי להתיימר למצות – מספר שיקולים … אשר כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי …; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן);האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, …; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד .. ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד … ועוד"

[ע"ע 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יונתן רון, [פורסם בנבו] (6.9.18)].

 

בהתחשב בשיקולים שפירט בית הדין לעיל, בשים לב לשנים הרבות בהן עבד התובע בחברה, שביעות הרצון מתפקידו וכן התנהלות הנתבעת, מצא בית הדין כי יש להעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע על סך כולל של 150,000 ₪ הן בשל הפגמים בהליך השימוע והן בשל הפרת חובת תום הלב. בית הדין התייחס לשיעור הפיצוי הלא ממוני ועל כך שמטרתו לפצות את העובד על עוגמת הנפש שנגרמה לו, ועל כן מתייתר הדיון ברכיב תביעה נוסף שהגיש התובע בגין עוגמת נפש. 

  • הכותבת לא ייצגה בפסק הדין

 

פיטורים שלא כדין: המדריך המלא לבחינת זכויות עובדים

 מאת: עו"ד איריס אלמוג – דיני עבודה

פיטורים הם רגע מטלטל בקריירה של כל אדם. מעבר לפגיעה הכלכלית, עולה תחושה של חוסר ודאות לגבי העתיד. אולם, חשוב לדעת כי החוק בישראל והפסיקה של בתי הדין לעבודה מעניקים לעובדים הגנה רחבה. האם פוטרתם ללא שימוע? האם מגיעים לכם פיצויי פיטורים מלאים? במאמר זה נסקור את כל מה שצריך לדעת על פיטורים שלא כדין ואיך פועלים למיצוי זכויותיכם.

מהם פיטורים שלא כדין?

פיטורים מוגדרים כ"שלא כדין" כאשר המעסיק פועל בניגוד לחוק, להסכמים קיבוציים או לחובת תום הלב. המקרים הנפוצים ביותר כוללים:
  1. פיטורים ללא שימוע: זכות הטיעון היא זכות יסוד. מעסיק מחויב לזמן את העובד לשימוע מראש, לאפשר לו להשמיע את טענותיו ולשקול אותן בנפש חפצה.
  2. אפליה אסורה: פיטורים על רקע גיל, דת, מין, נטייה מינית, או שירות מילואים הם עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
  3. פיטורי נשים בהריון או בטיפולי פוריות: ללא היתר מיוחד ממשרד העבודה, פיטורים אלו בטלים מעיקרם.

זכויות כספיות לאחר פיטורים

במעמד סיום יחסי עובד-מעביד, עליכם לוודא שקיבלתם את כל המגיע לכם:
  • פיצויי פיטורים: חישוב לפי שכר אחרון כפול שנות הוותק (בכפוף להפרשות לקופת הגמל לפי סעיף 14).
  • הודעה מוקדמת: מעסיק חייב לתת הודעה מוקדמת לפי חוק, או לשלם "חלף הודעה מוקדמת" במידה והעסקתכם הופסקה באופן מיידי.
  • פדיון ימי חופשה והבראה: תשלום עבור ימי חופשה שלא נוצלו ודמי הבראה יחסיים לשנת העבודה האחרונה.

למה חשוב לפנות לעורך דין דיני עבודה?

ניהול תביעת פיטורים דורש בקיאות רבה בפסיקה המשתנה של בתי הדין לעבודה. עורך דין מומחה לדיני עבודה ידע לבחון את השאלות הבאות:
  • האם נפל פגם בהליך השימוע.
  • לכמת את הנזק הכספי והפיצויים בגין עגמת נפש (פיצוי לא ממוני).
  • לייצג אתכם מול המעסיק במשא ומתן להסדר פשרה או בבית הדין.
סיכום:
אל תוותרו על הזכויות שלכם. אם אתם חשים שפוטרתם מסיבות לא ענייניות או שזכויותיכם נפגעו, מומלץ לאסוף את כל המסמכים (תלושי שכר, זימון לשימוע, הקלטות) ולפנות לייעוץ משפטי מקצועי.
משרד עורכי הדין איריס אלמוג עוסק בדיני עבודה למעלה מ 20 שנה. ניתן ליצור קשר לתיאום פגישת ייעוץ בטל 052-2645646 או בתיבת צור הקשר באתר

מאת :עו"ד איריס אלמוג

חובת עריכת שימוע לפני פיטורים, חלחלה מהמשפט הציבורי אל המשפט הפרטי והפכה להיות נורמה וחובה טרם פיטורי עובד. נשאלת השאלה, האם בפיטורי צמצום חלה חובת שימוע? באופן חלקי? באופן מלא?

פסק הדין בעניין משה – איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה ( ע"ע 1465/02 משה – איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, פ"ד לט(2004) 646, עסק בסוגיה זו וקבע מספר קביעות חשובות אשר לפיהן אין מקום לטענה כי אין חובת שימוע כאשר מדובר בפיטורי צמצום. הדבר מוטעה רעיונית–עקרונית וגם תכליתית. אין לפטר בפיטורי צמצום בלי לשקול כל מקרה לגופו. אשר–על–כן יש לאפשר לכל אחד מהמועמדים לפיטורין לשמוע את השיקולים בעניינו ולהשמיע את דברו, כמו גם לנסות לשכנע כי המועמד לפיטורי צמצום אינו מתאים לכך.

החובה לשקול כל מקרה על–פי נסיבותיו בפיטורי צמצום

גם כאשר מדובר בפיטורין בגין מצב כלכלי קשה, הליך המכונה "פיטורי צמצום" או "פיטורין כלכליים" – redundancy – מדובר בסיום עבודתם של בני אדם. שינוי הנסיבות לא יכול שיעשה בצורה מכנית. יש להביא בחשבון את האינטרסים של המפעל שיש להבריאו ואת האינטרסים של העובד המפוטר ולבחון אם האמצעים הננקטים הם הכי פחות פוגעים. ברי שפיטורי צמצום אינם יכולים להיעשות בדרך של הגרלה, של הטלת מטבע. יש לשקול כל אחד מהמועמדים לפיטורי צמצום ולבחון את נסיבותיו הוא. יש לאפשר לו לנסות לשכנע שהקריטריונים שנקבעו לבחירת המפוטרים בפיטורי צמצום אינם חלים עליו. נניח שהמשטרה מחליטה לפטר בפיטורי צמצום את כל מי ששוקל מעבר למקסימום מסוים. נניח שמדובר בקריטריון לגיטימי לצורכי המשטרה בפעילותה הפיזית. היעלה על הדעת שלא יתאפשר למועמד לפיטורי צמצום להוכיח שמשקלו נמוך מהמקסימום האמור?

חובת השימוע מבוססת במשפט הישראלי מתחילת דרכו

חובת השימוע מבוססת במשפט המקובל הישראלי מתחילת דרכו. רשות מינהלית חייבת לשמוע את טענות הצד השני, ועם זאת היא מקנה לצד השני זכות להשמיע את דברו. השופט י' אולשן ציין:

"הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד" (בג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשיה [1], בעמ' 703; וראה י' זמיר הסמכות המינהלית [19], בעמ' 793 ואילך).

על זכות השימוע כחלק מכללי הצדק הטבעי

על–כן זכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי. זמיר, שם, בעמ' 794, מביא מדברי בית–המשפט באנגליה משנת 1723 (המצוטטים בבג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים [2], בעמ' 1507:

"חוקי האל וחוקי אנוש גם יחד נותנים לצד את האפשרות לערוך את הגנתו, אם יש לו כזאת. זכורני כי איש אחד מאד מלומד אמר לי בהזדמנות מעין זו, כי אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו לא חרץ את דינו של אדם בלי להזמינו תחילה לערוך את הגנתו. אדם (אומר אלוהים), איכה? המן העץ אשר צוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?".

על זכות השימוע ביחסי עבודה

וביחסי עבודה, כשמדובר בסיכוי להפסיד מקום עבודה, כאשר מדובר במי שהוא "ותיק", לא רק בותק בעבודה אלא גם בגיל, לא כל שכן. גורלות של עובדים אינם נחרצים בחדרי חדרים. עמדתי על כך במקרה דומה:

"לעובד ששאלת פיטוריו עומדת על סדר היום של המועצה, ואשר רק בפיטוריו אמורה המועצה לדון במועד מסוים, זכות שימוע. הצד השני של זכותו זו היא חובתה של המועצה לתת לעובד זכות שימוע. לשם כך יש לידע את העובד מראש על כך שעומדים לסיים את עבודתו, שיתקיים דיון בעניין, על הטענות נגדו" (ע"ע 300317/98 מיטל – איגוד ערים לשירותים וטרינריים – גוש דן [3]).

החובה המוטלת על רשות ציבורית לקיים שימוע טרם פיטורי עובד

השופטת נ' ארד עמדה על זכות זו, שבצדה חובה המוטלת על הרשות הציבורית, לקיים שימוע לפני פיטורים לעובד המועסק על–ידי המדינה על–פי חוזה לתקופה קצובה (ע"ע 1290/02 מדינת ישראל – שדה [4]). בעניין אחר שבו המעסיק היה גוף פרטי ציינה השופטת ארד:

פסק הדין גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל ועל חובת השימוע במגזר הפרטי – על כל מעביד

ולסיכום, על מהות הזכות והיקפה עמד בית הדין הארצי בפסק–הדין בעניין ע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל [5], שבו נדונה סוגיה דומה, בעניינו של מרצה שהועסק בחוזה לתקופה קצובה, ולפי שנטען אף לניסיון, והחלטה שלא לחדש את החוזה התקבלה אף שם, בלי שניתנה לו זכות הטיעון:

"זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו דב"ע מח/3-148 שק"ם בע"מ – גרינברג, בעמ' 143)" (שם, בעמ' 455).

חובת השימוע חלה על כל גוף ציבורי. בעיניי היא חלה על כל מעביד. אין לבטל הסכם עבודה באופן שרירותי מבלי לשמוע את דברו של העובד הנפגע.  ברור שקיום שימוע פירושו לא רק לשמוע את אשר יש לעובד לומר אלא גם לשקול שנית את שינוי הסטטוס שלו לאחר שמיעת טענותיו. טול לדוגמה את מקרהו של המערער בנימין משה. אילו נאמר לו כי הנימוק לבחירתו הוא בעיות הבריאות שלו ועל–כן ירידה בכושר עבודתו, ייתכן שהיה עולה בידו לשכנע כי כושרו חזר אליו.

בפסק הדין נקבע כי טענת המשיב כי במקרה של פיטורי צמצום אין חובת שימוע מרמזת על כך כי המשיב לא סבר שיש לשקול את נסיבותיו האישיות של כל מועמד לפיטורין.

גישה זו, שלפיה יש לאפשר בכל מקרה שימוע, אינה זרה לבית–הדין לעבודה. היא חוזרת שוב ושוב בפסיקתו. בית–הדין הארצי לעבודה עמד על כך שהחובה לאפשר לעובד המועמד לפיטורין להשמיע את דברו לפני קבלת החלטה בעניינו הורחבה על פיטורין מכוח הסכם קיבוצי, במקום שבו קיים מנגנון לאישור פיטורין:

"גם ה'מנגנון' הפועל מכוח ההסכם הקיבוצי, בידיו ההחלטה בשאלה אם נעברה עבירת משמעת ומה ה'עונש' הראוי, והוא מחליט בעניין שלאחר 'אינטרס' בו. מנגנון כזה חייב לנהוג תוך שמירה על הכלל שאין להחליט בעניינו של אדם מבלי ליתן לו הזדמנות להשמיע דברו ולטעון טענותיו. על הפיקוח כי חובה זאת תקויים מופקדת הרשות השיפוטית, מופקד בית הדין" (דב"ע לו/3-33 ויינשטיין – אל–על נתיבי אויר לישראל [6], הוזכר בהסכמה על–ידי הנשיא מ' גולדברג בדב"ע נה/3-248 חורי – בנק ערבי ישראלי בע"מ [7]; וראה ספרו של מ' גולדברג סיומם של יחסי עובד–מעביד [20], בעמ' 47-46).

השופטת ארד עמדה על מקומה של החובה לקיים שימוע בע"ע 1070/01 שנער – נציבות שירות המדינה [8]; וראה לעניין זה את פסק–דינה של השופטת ר' רוזנפלד בע"ע 300321/97 יפרח – המועצה המקומית נתיבות [9]):

"הנה כי כן, זכות השמיעה שהיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית ומעקרונותיה הבסיסיים, מטילה חובה מוגברת על הרשות הציבורית והיא זכות השמיעה המשנית, אשר נותנת משנה תוקף לזכות הראשונית ומבססת אותה בשתי פנים: בחובת הגילוי מזה ובזכות הטיעון – מזה. לאמור: הרשות מחוייבת כלפי האדם הבא בפניה ושבעניינו היא דנה, לגלות לו את כל המידע שברשותה והנוגע לו, ובמיוחד מידע שלילי העלול להשפיע על החלטתה. ובהתאם – חייבת הרשות לתת לאדם את זכות התגובה לאותו מידע…" (ע"ע 1070/01 הנ"ל

לסיכום, הליכי צמצום אינם מייתרים את חובת השימוע. ההפך הוא הנכון, גם בהליכי צמצום יש לקיים שימוע כהלכתו, ולבחון את הנסיבות הספציפיות של כל אחד מהמועמדים לפיטורים ולאפשר למועמד להשמיע את טיעוניו ולנסות לשכנע את המעסיק כי בחירתו כמועמד לפיטורי צמצום אינה נכונה.