מצעד האיוולת של התו הירוק – פרפורי גסיסה אחרונים

האם ב 28.2.22 יגיע האור?

מאת: עו"ד איריס אלמוג

חברים ולקוחות יקרים,

אני כותבת מילים אלה מתוך תקווה אמיתית שהסיוט שפקד אותנו בשנתיים האחרונות עתיד להסתיים.

אחרי שגל האומיקרון חשף כי החיסון אינו עובד והמחוסנים מדבקים ונדבקים יותר מאי פעם, ואף יתכן כי הזריקות מחלישות את מערכת החיסון מה שהופך אותנו לחלשים יותר ומועדים להידבקות ולאחר  שהתברר כי בדיקות האנטיגן אינן אמינות, וחיובי פעמים רבות יוצא שלילי, ועדיין ממשלת ישראל מכירה בבדיקת האנטיגן כבדיקה מפוקחת (מהסיבה שהיא מכבידה בהיותה "בתשלום")  זה הרגע שאמורה להגיע ההתפכחות וההארה.

אני חושבת שמה שקרה לנו, הוא שהיינו נתינים בידי משטר שהתרגל כל כך לשליטה באזרחים באמצעות תו ירוק, והמשטר מסרב לעזוב את השליטה. בעוד האומיקרון מתברר כזן פחות אלים ואולי סוג של שפעת, מאות אלפי אזרחים שוהים בבידודים מיותרים בגלל נזלת. אנשים מאבדים פרנסתם והעסקים קורסים.

ממשלת ישראל שמסרבת לבטל את התו הירוק ונאחזת בו על אף פרפורי הגסיסה האחרונים שלו, החליטה לנקוט במלחמת חורמה נגד אזרחיה ולגרום למלחמת אזרחים. הברירה שלכם, האם להשתלח בשכן או בהורה שילדו לא מחוסן או בעובד היחיד במשרד שהחליט לא להתחסן. אתם לא חייבים לשתף פעולה עם דבר רוה"מ/סגל/אטילה ודומיהם.

אולי התמכרתם לבידול ולעליונות. יש אנשים קטנים, שהאחיזה בתו ירוק נותנת להם הרגשה טובה. זה נפוץ אצל אנשים שממילא אין להם ערך עצמי. אבל האם זה מה שנותן לכם לחוש טוב עם עצמכם? האם באמת התו הירוק הוא שהפך אתכם לגדולים או שהבעיות שמטרידות אתכם נשארו?

תאזינו לאמת של עצמכם, ושאלו את עצמכם: האם זה היה נכון להשתלח כך בחבריכם לעבודה, בחברים של ילדיכם כי לא התחסנו? בשכניכם? האם נכון היה לפטר עובדת בהריון כי חששה לעשות בוסטר? האם נכון היה למרר את חיי העובד ולדרוש ממנו בדיקת אנטיגן לא אמינה בתשלום כל 24 שעות? האם זה היה נכון לבנות חדר ללא מחוסנים ולהתייחס אליהם כאל מצורעים במקום העבודה ולאפשר לשאר לנדות אותם בחרם חברתי? אני בטוחה שבמבט לאחור, אתם מבינים שהגזמתם וטעיתם. אולי הייתם חרדתיים מדי ולא התכוונתם, אבל הם – הפחידו אתכם ובסה"כ רציתם להימנע מאלה שאמרו שהם מצורעים (אבל הם לא.., שימו לב מי נדבק ומדביק עכשיו).

או שאולי הוליכו אתכם שולל ואתם הייתם חלק ממסכת של שטיפת מוח מכוונת, של ממשלת ישראל משרד הבריאות בשיתוף פעולה עם עיתונות שהייתה בסה"כ שופר של השליטים, ועשתה הכל חוץ מעבודה עיתונאית רצינית. אולי תנסו להקשיב לרופאים המכובדים שקולם הושתק במחי יד, ושמזמן זעקו כי לתו הירוק אין ערך אפידימיולוגי ומטרתו למרר חיי הלא מחוסנים? חשיפת חוסר האמינות של האנטיגן מעורר שאלות – מי מרוויח מכל הסיפור הלא אמין הזה? אם הממשלה יודעת ש pcr חינמי יותר אמין, האם עדיין היא תנהל את חיינו לפי אנטיגן יקר בתשלום – רק כדי להכביד על הלא מחוסנים ולהפעיל לחץ להתחסן? ואם אין לזה ערך בריאותי -מי אכן דואג לבריאותינו? האם בריאותנו ובריאות ילדינו – הפקר?

הפחדה, תקשורת ותעמולה הם כל מה שנדרש כדי להשיג ציות אזרחי באמצעות הפרד ומשול. אלה שיטות ישנות של משטרים אפלים, ומדינת ישראל נקטה וממשיכה לנקוט בכך – הכל כדי שבסופו של דבר להשיג את יעדי החיסון האוויליים שלה כולל חיסון ילדינו היקרים – מעשה שאסור לתת לו יד.

הייתי מצפה שהחיסון השלישי יגן עלינו וימנע מאיתנו להידבק !

אני חושבת שאחרי 3 חיסונים, שלא הצליחו למנוע גם מהמבוסטרים מלהידבק ולהדביק ולהפיץ מחלות אם דלתא ואם אומיקרון אנו למדים כי למעשה התו הירוק, היה כלי שליטה בידי המשטר אשר נתן למתחסנים את האשליה שהם גיבורי על, עוטים שחפץ וחסינים מכל.

יתכן וימים יגידו, כי ממשלת ישראל נהגה ברשלנות עת איפשרה למחוסנים להתהלך חופשי באירועים, לטוס, לסעוד – מבלי להיבדק, תוך שהיא יודעת שמזמן החיסון פג תוקף או שהוא כבר לא חסין לוריאנט והמוטציה החדשים (שהם לדעתי הענייה לא יותר משפעת..)

לדעתי, נוכח העובדה כי כלל המבוסטרים הם אלה שנדבקים ומדבקים, והאומיקרון הוא מחלת המחוסנים, יותר אנשים יתפכחו ויחדלו להאמין לממשלה. אני חושבת שסוף סוף הציבור יתפכח. היום למעשה, כבר אין הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים. אפילו יותר מכך, אני רואה סביב רק מחוסנים שחלו לא בפעם הראשונה ולא בשניה – הם אלה שנדבקים בכל הוריאנטים. תשאלו את עצמכם מדוע?

מה יקרה ב -28.2.22? האם ירוצו אזרחים בהמוניהם להתרבע? או שדי, יתחילו להבין מה קורה כאן?

ב 28.2.22 הרוב המוחלט של אזרחי מדינת ישראל יהפוך ללא מחוסן.

בחלומותיי הורודים, החיים ישובו לקדמותם. בג"צ ישיב את חוסנו ויתחיל לעצור את ממשלת האיוולת מהארכת מצב החירום כשאין מצב חירום. לא תהיה הפליה בין מחוסנים ללא מחוסנים.

מאחלת למדינת ישראל כי השליטה בחיים תחזור לידי האזרחים, ושכולנו נאמר די לתו הירוק שהוא לא יותר מאשר איוולת וכתם שחור,  ואף אחד לא יעז להגביל אותנו יותר להיכנס כנגד הצגת תו ירוק מטופש !

מאחלת לישראל להשתקם ולזרוק את התו הירוק לפח, שזהו המקום היחיד שהוא ראוי להיות בו.

/על ידי
, ,

הספד לדיני העבודה שהלכו לעולמם עם פרוץ מגפת הקורונה

קורונה ודיני עבודה- העולם שלפני ואחרי

הספד לדיני העבודה שהלכו לעולמם עם פרוץ "מגיפת הקורונה"

מאת: עו"ד איריס אלמוג

במשך עשרות שנים, התפתחות החקיקה והפסיקה בדיני עבודה, הביאה להרחבת ההגנה על עובדים מוחלשים או עובדים באוכלוסיות מוגנות ובכלל.

לדוגמא, הורחבה ההגנה על עובדים מפני פיטורים מחמת גיל, מין וסיבות מפלות אחרות, הורחבה והתחזקה ההגנה מפני פיטורים ללא שימוע תוך הפיכת מוסד השימוע לחובה של ממש טרם פיטורים.  כמו כן חלה התפתחות בחוק עבודת נשים, זכויות עובדות בהריון ועובדים המצויים בתהליכי פוריות .כך בתחומים רבים נוספים.

ואז הגיעה הקורונה שטרפה את כל הקלפים. עשרות שנים של עבודת חקיקה ופסיקה משפטית עניפה, ברגע אחד הרכינה ראש בפני "פקודת בריאות העם". בעוד לפני הקורונה, בתי הדין לעבודה הקפידו על קוצו של יוד כלפי מעסיק שהעז לגלות גילוי ולו המינורי ביותר של הפליה כלפי עובד, לפתע, לאחר פרוץ הקורונה, הסכר נפרץ, הכל מותר !

בשם פקודת בריאות העם ו"מחלה מידבקת", אפשר להפלות עובדים שאין להם תו ירוק לעומת אלה שאוחזים בו  ואף להחמיר ולקבוע הנחיות שאינן קבועות כלל בתקנות, כמו דרישת תו ירוק קבוע (חיסון בלבד) ללא חלופת בדיקות, או ביצוע בדיקה כל 24 שעות ולא 84 שעות, ועצם החלת תו ירוק במקומות עבודה פרטיים שאינם מופיעים בתקנות (כמו מוסדות רווחה, בתי אבות)

מעסיקים החלו לקחת את החוק לידיים ולנהוג כאילו הם היו במערב הפרוע, והכל עובר תחת עיניהם של בתי הדין לעבודה, אשר החליטו להרכין ראש בפני פקודה אפלה, שאבד עליה הכלח, ובפני תקנות לשעת חירום, של קבוצת נבחרים היושבים בבית מחוקקים ואולי לכל היותר הייתי מאפשרת להם למכור ירקות בשווקים.

עבודה של שנים ירדה לטמיון ברגע אחד. מעסיקים ניצלו את "פירצת התו הירוק" והחלו לסנן ולפטר עובדות בהריון או עובדים מבוגרים שהסכימו למשל להציג בדיקה אך סירבו לחיסון. חלק מהמעסיקים, הציבו תנאים של התייצבות לעבודה כנגד הצגת תעודת מתחסן בלבד. עובדים לא מחוסנים מצאו עצמם מופלים, מושפלים ומבודדים ממקום העבודה – ללא כל סיבה – כלל לא במקומות שחל עליהם תו ירוק.

מעסיקים החליטו כי מחוסנים מדביקים פחות מלא מחוסנים (איוולת לכשעצמה ללא בסיס רפואי) והתייחסו ללא מחוסנים כאילו הם מסכנים אותם. זאת כאשר כולם נדבקים ומדביקים והחיסון מעולם לא נועד למנוע הפצת מחלה אלא להקל על התחלואה.

ומה לגבי עורכי הדין והשופטים?

כולם כאחד, פרט לבודדים, הרכינו ראש בפני משרד הבריאות ותכתיביו, ולפתע "הזכות לחיים" הפכה להיות המרכז, ובחסות המגיפה והזכות החיים, אפשר לפטר, לזרוק, להשפיל, להשליך עובדים, כאילו היו כקליפת השום. אל לנו לזלזל בזכות לחיים, אבל כשמחוסנים עצמם גם מדביקים ונדבקים, הרי זה מגוחך לדרוש בדיקות רק מלא מחוסנים. אבל חלילה שלא נעז לבקר את משרד הבריאות והחלטותיו ,והרי משרד הבריאות הצהיר כי מטרת התו הירוק אינה אפידימיולוגית – אלא מטרתה לתת תמריץ למחוסנים ולהקשות על לא מחוסנים. במיוחד מעציבה אותי השתיקה של מערכת המשפט נוכח שינוי תנאיי התו הירוק החל מיום 22.9.2. אם בעבר היה מותר להציג בדיקת pcr בחינם, החליטו במשרד הבריאות כי כעת בדיקת pcr מותרת ככל שבוצעה באופן פרטי (בתשלום בלבד ) או לחילופין בדיקת אנטיגן מהירה בתשלום בתוקף ל – 84 שעות (עלות של בין 52 ש"ח ל 89 ש"ח). העובדה כי בדיקת pcr חינמית יותר אמינה מבדיקת אנטיגן מהירה, היא תעודת עניות למערכת הבריאות, אשר דורשת בדיקה פחות אמינה מאחר והיא בתשלום כדי להכביד על העובד.

משרד גדול שמייצג מעסיקים, הכתיב את הטון והפריח סיסמאות לאוויר כמו: "לא להתחסן זה כמו לא לחבוש קסדה" ובמקום להוקיע דברים אלה שהינם הבל הבלים מוחלט (שכן בניגוד לקסדה זריקה אינה חובה – היא לשיקול דעת) מיד לצידו הרכינו ראש כעדר מיטב עורכי הדין בארץ, כולם שלוחי רסן ושטופי מוח – כי הכל הוכשר ומותר. אין דין ואין דיין.

ואיך השופטים שותקים? האם עובדת בשכר מינימום צריכה לשאת בעלות של כאלף שח בחודש למימון בדיקות כשיש חלופת בדיקה חינמית יותר אמינה? מה לגבי חוק יסוד חופש העיסוק, היכן האיזון בין קורונה לבין חופש העיסוק? וחלילה אין בכתוב כדי לטעון כי לא נדרשות בדיקות. בדיקות לדעתי צריך לדרוש מכלל האזרחים והעובדים שכן כולם מדביקים ומדבקים ללא קשר לחיסון. אך גם אם הדרישה היא מלא מחוסנים, עצם התניית הבדיקה בתשלום – איפשרה למעסיקים את מה שרצו תמיד – להיפטר מהעובדים תוך הצבת תנאים מכבידים על העסקתם !

אז הנה, בחסות מגפת הקורונה, אפשר בקלות להיפטר מעובד מבלי שהוא יוכל לתבוע אותך. מדוע? כי משרד הבריאות הכשיר זאת. ובית הדין לעבודה? חלילה לא יתערב.

באחד המקרים, פנתה אלי עובדת בהריון בוכיה, אשר זה עתה התקבלה לעבודה בעיריה. אותה עובדת, מחוסנת בשנית, לא התחסנה בשלישית לפי המלצת הרופא. היא המשיכה להציג בדיקות כבעבר, אך לא סיפרה על הריונה. כשהחליטה לשתף את המעסיק בדבר הריונה, הוא דרש ממנה תעודת מתחסן וסירב לקבל בדיקות. והנה לכם פשע בחסות התו הירוק, הפליה שניתן לה הכשר. אות קין ובזיון לעולם העבודה. במקרה אחר, דרש מעסיק מעובדת שאינה מועסקת במקום שחל עליו התו הירוק, בדיקה כל 24 שעות בתשלום תוך ידיעה שהצבת דרישה כאמור לא תהיה אפשרית לעובדת בשכר מינימום . מיותר לציין מה הנזקים הנפשיים שנגרמו לעובדים אלה. אם בעבר מידע רפואי של העובד היה מוגן בחוק הגנת הפרטיות, הרי שכיום מעסיק יכול להשפיל עובד מול קבוצת עובדים ולשאול אותו האם התחסן או לא התחסן ואיזה חיסון שני או שלישי? האין זו הפליה של ממש?

נקודת המוצא כי "כולנו מחוסנים בבוסטר" היא תפיסת עולם של אנשים שטופי מוח אשר הנדסת התודעה מזמן השתלטה על כל בינה שהייתה להם, אם בכלל.

אבל הכל מותר בחסות "פקודת בריאות העם" ו"התו הירוק".

מעסיקים חשים חופשי להשתלח ולהתפרע. אם בעבר, על מעסיק היה לקיים שימוע לפני פיטורים ולפרט את עילות הפיטורין כאשר הוא יודע שסתם כך לא יוכל לפטר עובדים, היום היד קלה על ההדק. אפשר לקבוע הנחיה גורפת כי במקום עבודה זה מקבלים רק תו ירוק קבוע (כפי שנוהגים מעסיקים רבים ומחייבים בפועל עובדיהם להתחסן). עובדים רבים חלשים מדי להתגונן ולפנות לבתי הדין לעבודה, מה גם, בהינתן שזו המציאות כיום, כבר לא ברור אם יינתן כל סעד לעובד שנכפה עליו חיסון.

פקודת בריאות העם והתקנות על פיה, השיח האלים והמשתלח של בכירי הממשלה ונציגי משרד הבריאות, חילחל עמוק לתוך התודעה של האזרחים בישראל, גם מקבלי ההחלטות.

בתוך השיח של עולם העבודה, ניתן אף למצוא עורכי דין בתחום דיני עבודה אשר טענו כי ניתן לחייב בחקיקה להתחסן. מיותר לציין כי עורכי דין כאלה מוטב שיחזירו את רשיונם והגלימה – ויפה שעה אחת קודם.

ולסיכום, אם לא נתעורר, כל העמל הרב שהושקע במערכת דיני העבודה ירד לטמיון. הגיע הזמן שהשופטים יתחילו לבקר את החלטות המערכת הציבורית באופן מושכל, על אחת כמה וכמה כאשר אין כל הצדקה אפידימיולוגית לתו הירוק. כך למשל, למעט במקומות שהוגדרו בתקנות כי עובדים יחוייבו בתו ירוק, יש לקבוע כי מעסיק פרטי אינו רשאי כלל לדרוש מעובדיו תו ירוק (למעט במקומות שמקבלים ציבור גדול כמו רשתות שיווק).

כעורכת דין בדיני עבודה, במצב המשפטי הקיים – אני חשה בושה גדולה על המצב אליו הגענו כשברור לכל כי התו הירוק הוא כלי להפרדה לא ראויה בין קבוצות של אנשים שכולם בעלי פוטנציאל הדבקה והידבקות ללא קשר לחיסון, וזאת על מנת לכפות חיסון על קבוצה אחת.

מערכת דיני העבודה זקוקה לניעור וחזרה לשפיות כי אחרת החושך יביא לעלטה מושלמת.

 

 

 

/על ידי

הצעה לחייב את כלל העובדים המחוסנים והלא מחוסנים בבדיקות קורונה

האם יש הבדל בין מחוסן ללא מחוסן מבחינת הדבקה והידבקות?

ואם אין – מדוע לא יחויבו כלל המחוסנים גם בביצוע בדיקה כתנאי לכניסה לעבודה ולכל מקום בו נבחר להחיל את התו הירוק?

מאת: עו"ד איריס אלמוג- מאמר דעה.

2/9/21

הפעם לא אכתוב על דיני עבודה של ממש. מדוע? כי כרגע יש תקנות לשעת חירום. השמיים בוכים על אובדן זכויות יסוד, ועל דריסת ערכי הדמוקרטיה. זעקתם האילמת של שופטי בית הדין לעבודה לא נשמעת, כי כרגע רק הריבון קובע איך הכל יתנהל, מי יוכל להיכנס למקום העבודה ומי יתעורר מחוסר פרנסה מאחר ותוייג כמפיץ מחלות.

אני אנסה להתמקד בממצאים שפורסמו, נכונים ככל שניתן על מנת לבסס את טיעוניי.

ביולי 2021, פרופ' סדצקי, התראיינה וטענה כי החיסון אינו עובד ואין הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים בהינתן שכרגע בבתי החולים המאושפזים הם המחוסנים. קישור לראיון עם פרופ' סדצקי -לחץ כאן.

בנוסף, מאחר וככל הנראה לא די בזריקת הבוסטר להגנה כנגד נגיף הדלתא, כפי שפורסם, פייזר עובדים ברגעים אלה ממש על עדכון גירסת חיסון לדלתא, והיא תהיה מוכנה להזרקה בחודש דצמבר (הזריקה הרביעית) – עדכון גירסה לדלתא. בדיוק כמו שמעדכנים גירסה במכשיר טלפון, מדי כמה חודשים, על האזרחים לעדכן גירסה.

למעשה, מהאמור לעיל עולה כי הנסיון המגוחך לטעון שהחולים הם הלא מחוסנים, ושהם מסכנים את המחוסנים – מגוחך. יתרה מכך, לפי פרסומים בתקשורת מבחינת אפיון אוכלוסיית הלא מחוסנים, אם אכן הנחת היסוד היא שהלא מחוסנים מספרם מועט פחות ממליון והם נמצאים בעיקר בפריפריה מרוחקים וממגזרים נחשלים – איך הם בדיוק מסכנים את המחוסנים? גם נתון זה לא מסתדר עם ההגיון.

בהתאם לנייר עמדה של מספר רופאים מכובדים מיום 11.8.21 אין למעשה בסיס מדעי לטענה כי יש הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים מבחינת הידבקות והדבקה. כלומר, יתכן והחיסון יכול להפחית את התחלואה הקשה באותו אדם שהתחסן. ואולם לחיסון אין קשר למניעת הדבקה או להידבקות .להלןשלושתעמודיניירעמדתהרופאים:

.

זאת ועוד, לטענת פרופ' ארנון אפק, בעוד במקומות אחרים שלא התחסנו נוצר "חיסון טבעי" והתחלואה ירדה, בישראלים מקווים להגיע לירידה בתחלואה -באמצעות החיסון, כשבכל העולם רואים ירידה בתחלואה גם במקומות שלא חוסנו. לעיון בראיון עם פרופ' אפק לחץ כאן.  מכאן ניתן ללמוד, לעניות דעתי, כי לגל תחלואה יש אורך חיים, יש מוקד התפרצות ולאחריו יש דעיכה, וזאת ללא קשר לחיסון.

כדאי גם להאזין לדבריו של פרופ' אדלר ממועצת החירום אשר יוצא נגד התו הירוק, שלמרות אכיפת התו הירוק, לא רק שלא עצר את התחלואה אלא ישראל מצאה עצמה לשיאנית ברמת המאומתים ליום, מה גם שהתו הירוק לא מונע הדבקה שכן מחוסנים מדביקים ומדבקים. לפיכך, עריכת אירועים בתו הירוק – אינה מונעת תחלואה – אלא להיפך. לעיון בראיון עם פרופ' אדלר לחץ כאן.

עולה מדברי המומחים כמפורט לעיל כי יעילותו של התו הירוק כמפורט לעיל – לא הוכחה. המחוסנים ממשיכים להדביק ולהידבק והם פוקדים את מחלקות הקורונה. לא בטוח כלל שהחיסונים יכולים לייצר חסינות עדר באוכלוסיה.

אם כך, מדוע למעשה מחוסן יכול להיכנס למקום העבודה מבלי לעשות בדיקה, ואילו לא מחוסן נדרש להיבדק? האם לא נכון יהיה לומר כי אם ניקח עובד לא מחוסן שעבר בדיקה מול עובד מחוסן שלא עבר בדיקה – העובד המחוסן מסכן את הלא מחוסן?

התשובה פשוטה. הסיבה שמתנים כניסתו של עובד לא מחוסן למקום העבודה בביצוע של בדיקה, בעוד אין הבדל בינו לבין מחוסן מבחינת הדבקה והידבקות, נועדה כדי להקשות על העובד הלא מחוסן על מנת שבסופו של דבר יתייאש ויתחסן. אותו הדבר למעשה עתיד להתרחש במוסדות החינוך של ילדינו אשר לאחרונה חווים לחץ חברתי של בדיקות וחיסונים עם הפעלת לחץ ישיר או עקיף להתחסן.  האם אכן מחוסן פטור מבידוד? מדוע כך אם הוא עלול להיות נשא של מחלה בדיוק כמו הלא מחוסן?

לעניות דעתי, התו הירוק לכשעצמו, מעבר להיותו מפלה ולא מוסרי, אין בו כל הגיון, מה גם שכמפורט לעיל לפי דברי המומחים, כלל לא הוכחה יעילותו נוכח התחלואה העולה בישראל, וזאת לעומת מדינות שכלל לא התחסנו שם נצפית ירידה. 

הדבר הנכון ההגון והגיוני לעשות כדי למנוע הדבקה הוא לחייב את כלל האוכלוסיה, המחוסנת והלא מחוסנת – בבדיקה בכל מקום בו הוחל התו הירוק. אם אכן בדיקה תמנע תחלואה , הרי שעל המדינה למממן עמדות בדיקה מהירות בכל מקום בו נדרש תו ירוק ולחייב את כלל האזרחים, ללא קשר לחיסון.  

הפעלת לחץ וכפייה להתחסן כפי שנעשית היום בישראל, מהווה תעודת עניות למדינת ישראל, במיוחד על רקע היסוד להקמתה של מדינת ישראל זאת לאחר שששה מליוני יהודים הושמדו בשואה, תוך שהם תוייגו כמפיצי מחלות ומקור כל רע.

ולסיום, וללא קשר לדיני עבודה,  אני כועסת כעס גדול על הממשלה. על ההסתה הפושעת, על הגדרת לא מחוסנים כמפיצי מחלות (רוה"מ?), על איילת שקד שאמרה לנתק קשר עם לא מחוסנים (שרה בישראל?) על הפילוג על הבידול, על התעמולה שלא צריך להיות מדען כדי לראות שהיא מתעתעת, על השימוש הפסול באמצעי התקשורת ופרסום מגמתי של נתונים שרחוקים מלהיות מדויקים (כמו פרסום מתים מקורונה בלי לפרסם כי היו להם מחלות רקע קשות אחרות והקורונה הייתה שולית) כל זאת על מנת ליצור הפחדה שתגרום לאזרחים בדרך לא דרך לרוץ ולהתחסן.

ומתי תעצרו? בזריקה הרביעית, החמישית, העשירית?

אני כועסת על הממשלה ,כי בתי עלתה על אוטובוס, ואישה צעקה עליה שתרד כי היא לא מחוסנת. לזה הביאה הממשלה ועל כך – אין סליחה.  שום חיסון שבעולם, ושום טענה של "הגנה על אוכלוסיה ממגפה מדבקת" לא מצדיק שיסוי אזרחים אחד בשני, הדרת עובדים לא מחוסנים ממקומות עבודה תוך הפלייתם ממחוסנים שאינם שונים מבחינת הדבקה והידבקות, שימוש לא ראוי בתעמולה בזויה באמצעי התקשורת לרבות נתונים כוזבים.

אני כועסת על הממשלה, כי היום בנט הכריז, כי בשבועות הקרובים החיסון ייפתח לגילאי 5-12. חיסון למען "סולידריות חברתית" למניעת הפצת המגפה, על חשבון מי? האם יש מספיק מידע כדי לחסן ילדים קטנים? מי ההורה שירוץ לחסן ילדים קטנים? עצוב, אבל הורים ינהרו לחסן ילדיהם בשביל נזיד עדשים. בשביל פטור מבידוד בבית ספר. כדי לטוס, להיכנס למסעדה. כדי לזכות בזכות לחיים. על חשבון מי? על סמך אילו נתונים? ומה לגבי תופעות הלוואי והתמותה העודפת של 25% כפי שמציין פרופ' רצף לוי? עם כל הכבוד למחקרים קצרי הטווח – הנתונים לא ידועים עד הסוף ואף אחד לא יכול באמת לומר לכם בוודאות – שאין סיכון.  הורים החוששים, מומלץ לעיין בחוות דעתו של פרופ' רצף לוי, שממליץ להיזהר מלחסן ילדים במיוחד על רקע ציון נתון התמותה העודפת של 25% שיכולה להיות מוסברת על ידי החיסון !  קשור לחוות דעת של פרופ' רצף לוי שאין סיבה דחופה לחסן ילדים ולא מוסרי לעודד זאת מבלי מתן הסבר וסיבה אמיתי להורים – לחץ כאן

מקווה מאד שהרעה הזו תחלוף ושהדרכון הירוק יבוטל ויפה שעה אחת קודם. ולגבי ילדינו? אני מאד מקווה שההורים הממוסדים והצייתנים שמאמינים לכל דבר שנאמר בתקשורת ולא שמים לב להפחדה ולהנדסת התודעה,  יניחו להם לחיות בשלום ובאחווה, ולא ליצור ביניהם בידול של מחוסנים ללא מחוסנים. כי אחרת, אין לנו עתיד. אפשר לכבות את האור.

 

 

 

 

 

 

/על ידי

האם מותר להתנות כניסת עובד לא מחוסן לעבודה בהצגת בדיקת קורונה שלילית?

האם מעסיק רשאי להגביל כניסתו של עובד שאינו מחוסן וגם מסרב להציג בדיקת קורונה שלילית?  פסק דין הסייעת נ' מועצה מקומית כוכב יאיר

מאת: עו"ד איריס אלמוג
היום ניתן פסק דין אשר לא התערב בהחלטה המועצה שלא לאפשר לסייעת בחינוך המיוחד, שסירבה לבצע בדיקת קורונה אחת לשבוע להגיע לעבודה אשר דורשת מגע ישיר עם ילדים שאינם ברי חיסון. (סע"ש 42405-02-21 (איזורי -ת"א) סיגל אבישי נ' מועצה מקומית כוכב יאיר-צור יגאל, 21.3.21)
אז מה בעצם פסק בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב ומה המשמעות של פסק הדין? (לעיון בפסק הדין המלא לחץ כאן)
ראשית מדובר בהחלטה בהליך זמני, של כב' השופטת קליינמן בבית הדין האיזורי לעבודה ולא בית הדין הארצי ואין ההחלטה מהווה תקדים מחייב לגבי כלל ציבור המעסיקים והעובדים אך בהחלט ניתן ללמוד ממנה, בשים לב לנסיבות הספציפיות של פסק הדין. פסק הדין מנומק ומתייחס לסוגיות רוחב לרבות הזכות לפרטיות והאיזון הנדרש לגבי זכויות יסוד אחרות.
שנית, מדובר במקרה ספציפי שנוגע לעובדי הוראה – מדובר בסייעת במוסד בחינוכי שעובדת עם ילדים שאינם ברי חיסון. שלישית, מדובר במקרה בו המועצה דרשה מהסייעת שלא התחסנה, להציג בדיקת קורונה אחת לשבוע בלבד ובית הדין מתייחס לסבירות הדרישה מהעובדת ותדירות הבדיקה הנדרשת.
השאלה שנשאלה בפסק הדין הייתה: האם רשאי המעסיק למנוע את התייצבותו לעבודה של עובד שטרם התחסן מפני נגיף הקורונה ומסרב להציג תוצאת בדיקת קורונה שלילית בתדירות קבועה?
בית הדין מבהיר בעמוד 9 לפסק הדין כי הוא לא נדרש לבחון כלל דרישה המחייבת את העובדת להתחסן כנגד רצונה. כמו כן מציין בית הדין כי אין מחלוקת כי אין הוראת חוק או תקנה ספציפית המחייבת עובד להתחסן או להציג בדיקת קורונה שלילית כתנאי להתייצבות בעבודה.
בית הדין עוסק אך ורק בשאלה האם נפל פגם החלטת המועצה שהגבילה כניסתה של הסייעת לבית ספר, מבלי שהציגה בדיקת קרונה שלילית, ככל שהחליטה לא להתחסן.
בית הדין מבהיר כי לב העניין אינו בכפיית בדיקת קורונה אלא במשמעות של סירוב העובדת לבצעה.
בית הדין קובע כי אין חולק כי חיוב עובד לבצע בדיקה רפואית פוגעת בזכותו היסודית לאוטונומיה על גופו אך אל מול זכויות הסייעת יש להציב את זכותם לחיים ולבריאות של התלמידים, הוריהם ויתר צוות העובדים בבית הספר. בית הדין שוקל גם את חובות הזהירות של המועצה כמחזיקה במקרקעין של בית הספר לדאוג לבטחונם ובריאותם של סגל בית הספר, התלמידים והורים וחובת המועצה לדאוג לבריאות תושביה והבאים בשעריה ומפנה גם לצו המועצות המקומיות.
בית הדין מעיר כי אכן הדבר הנכון היה להסדיר את נושא ההגבלות על עובדים בדבר חקיקה מפורש אם באמצעות חוק או תקנה או הסכמות בהסכם קיבוצי. בית הדין אף לא מתעלם מזכות הסייעת לפרטיות אך קובע כי מנגד ניצבות זכויות יסוד של התלמידים ההורים ושאר צוות בית הספר, ובין היתר זכותם לחיים שהינה זכות יסוד רמת מעלה, עליה מונחות הזכויות כולן.
בסעיף 43 לפסק הדין בית הדין קובע כי בנקודת הזמן הנוכחית , בה המשק הישראלי מנסה לחזור בימים אלו לשגרה ובכלל זה מערכת החינוך עמו, כאשר עובדים רבים נדרשים לשוב אל מקומות עבודה, המידע לאשר לעצם התחסנותם הוא מידע הרלוונטי למעסיק על מנת שיוכל לכלכל את צעדיו ולארגן את אופן העבודה כפי שהוא רואה לנכון, לרבות קביעת קפסולות עבודה, סידורי ישיבה וכיוב. כל זאת כמובן למען שמירה על ביטחון ובריאות העובדים כולם.
בסופו של דבר בית הדין בעורכו איזונים של הזכויות הרי שגם אם מדובר בבדיקה פולשנית הכרוכה באי נוחות עבור הנבדק, אך לעומת החובה להתחסן מדובר בפגיעה פחותה יותר באוטונומיה של העובד.
יחד עם זאת בסעיף 53 לפסק הדין בית הדין קובע כי יש לבחון חלופות נוספות כמו הצהרת בריאות. וגם, כי חיוב עובד להציג תוצאת בדיקה שלילית צריך שיעשה במידתיות ובתדירות שמחד אין בה להכביד על העובד מעבר לנדרש ומאידך מעניקה ודאות מסוימת באשר למצבו וזאת כמובן לאחר שבחנו חלופות העסקה אחרות.
בית הדין מתייחס לכך שבמקרה שלפניו, הסייעת נדרשה להציג בדיקה אחת לשבוע בלבד כשמדובר בדרישה מידתית וסבירה. בית הדין מתייחס לאופי עבודתה של הסייעת כסייעת לילדים בחינוך המיוחד המצריך בהכרח מגע ישיר עם ילדים.
בית הדין מתייחס גם לחוות הדעת של ד"ר שרון אלרעי פרייס ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ועמדתה בדבר חשיבות הדרישה מאנשים שעובדים עם ילדים בחינוך הפורמלי ובלתי פורמלי לעבוד בתו ירוק כדי לשמור על אוכלוסיה זו שאינה ברת חיסון בשלב זה, ומטבע אופיה וגילה מתקשה לשמור על ריחוק חברתי ועטיית מסיכה. משכך החליט בית הדין ולא לפגוע בהחלטת המועצה שלא לאפשר לסייעת לבוא בשעריה מבלי להציג חלופת בדיקת קורונה שלילית בהיותה לא מחוסנת.
/על ידי

עבודה בשעת חירום – קורונה – 2020

עבודה בשעת חירום 2020  נוכח מגפת הקורונה- חקיקה, צווים ותקנות

מאת: עו"ד איריס אלמוג

נכתב ביום 19/3/20

עודכן ביום 25/3/20

למעשה, זו הפעם הראשונה שישראל וכלל העולם מתמודדים עם התפרצות מחלה מידבקת בסדר הגודל המדובר כמו במגפת הקורונה. ארה"ב ומדינות נוספות הכריזו על מצב חירום.

מצב חירום

סעיף 38 לחוק יסוד הממשלה, מאפשר לכנסת להכריז על מצב חירום. ב 17 בפברואר האריכה הכנסת את תוקף הכרזת החירום שהייתה קיימת עד אז בארבעה חודשים נוספים.

תקנות לשעת חירום – צמצום מספר העובדים + הגבלת פעילות

תקנות שעת חירום הינן תקנות ולמעשה חקיקת משנה שאינה מצריכה את אישור הכנסת, אשר מקור הסמכות להתקינן היא בסעיף 39 לחוק יסוד הממשלה, כאשר ממשלת ישראל רשאית להתקינן במצב חירום להגן על המדינה, ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים, כאשר תוקף התקנות מוגדר בהן לזמן קצוב ולא יעלה על שלושה חודשים.

בתחילת מגפת הקורונה בישראל,  הוחלו בשלב הראשון הגבלות בדבר סגירת מקומות בילוי ופנאי בצו בריאות העם קורונה,(סעיפים 3א'-3ד') ואף נקבע צו לאכיפת הפרה של ההגבלות האמורות.

ביום 22 במרץ 2020 נחתמו תקנות שעת חירום הגבלת מספר העובדים במקום העבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש התשף 2000 (להלן: תקנות שעת חירום – הגבלת מספר העובדים) ןזאת מתוקף סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה.

ביום 25 במרץ 2020 עודכנו תקנות שעת חירום (הגבלת פעילות – נגיף הקורונה החדש) התשף 2020

תקנות אלה מיום 22 במרץ 2020 במהותן באו לאכוף את ההנחיות שהיו קיימות כהמלצה, ובתקנות נקבע כי תוטל סנקציה על הפרת ההוראה למעשה. התקנות קובעות כי מספר העובדים יצומצם ל-30% במגזר העסקי והציבורי. עם זאת, משרד האוצר מבקש להדגיש כי עסקים יוכלו להישאר פתוחים כל עוד יעמדו בכללים שנקבעו.

ב- 25 במרץ 2020 במסגרת עדכון תקנות הגבלת פעילות,  נוספו הגבלות נוספות על היציאה מהבית ושהיה במרחב הציבורי וכן וסנקציות על הפרתן במטרה כי האוכולוסיה תמעט ותימנע לצאת מהבית אלא לצרכים חיוניים (הגבלה של יציאה לזמן קצר עד 100 מטר מהבית לדוגמא), כשמקומות העבודה שהותר להם לעבוד ממשיכים בפעילות תוך הטלת הגבלות נוספות כמו מדידת חום ועוד.

יש לעיין בתקנות על מנת ללמוד על מי חלות ההגבלות ומיהן הקבוצות המוחרגות.

מדובר בעליית מדרגה נוספת לצורך מניעת התפשטות הקורונה וההדבקה, והגבלת התנועה תהיה לכלל האזרחים, למעט יציאה לעבודה ולמטרות המפורטות בתקנות. התקנות כן מאפשרות לעסקים לפעול ולעובד מותר לצאת ממגוריו לצורך הגעה לעבודה וממנה. באשר להגבלת התנועה, ניתן לצאת מהבתים לצורך הצטיידות במזון ותרופות ולצורך רפואי וכן פעולות נוספות כמתואר בתקנות.

אין מדובר בהסגר מלא שמגביל יציאת אזרחים לעבודה וממנה.

ניתן להתעדכן בנוגע להגבלות הקיימות והמעודכנות באתר משרד הבריאות

הסדרת השירות במפעלים חיוניים ושירותים קיומיים בשעת חירום

החוק המסדיר את העבודה במפעלים חיוניים ושירותים קיומיים הוא  חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכז 1967, מגדיר בין השאר הפעלת שירותים חיוניים וקיומיים בשעת חירום והגבלת שירותים אחרים

נוכח מגפת הקורונה תוקן חוק שירות עבודה בשעת חירום כך שיתייחס גם לקורונה כמחלה מידבקת. להלן נוסח להפצת תזכיר חוק שירות עבודה בשעת חירום. מצ"ב גם קישור לנוסח תקנות שעת חירום (שירות עבודה בשעת חירום) התש"ף 2020

למעשה, לצורך התאמה לשעת חירום במגפת הקורונה,  תוקנו הסעיפים הבאים בחוק שירות עבודה בשעת חירום:                  

תיקון סעיפי ההגדרות:

"מפעל למתן שירותים קיומיים" – כל מפעל או חלק ממנו, שנותן שירותים קיומיים כאמור בפסקאות (1) עד (3) להגדרה
"שירותים קיומיים" ושהשר אישר אותו בצו לעניין זה לצורך מצב מיוחד בעורף או אירוע חירום אזרחי או לעניין מחלה מידבקת
מסוכנת, או מפעל או חלק ממנו שנותן שירותים קיומיים כאמור בפסקה (4) להגדרה האמורה, שהשר אישר אותו בצו בזמן
מצב מיוחד בעורף, בעת אירוע חירום אזרחי או משניתנה הכרזה על מחלה מידבקת מסוכנת, לאחר התייעצות עם ועדה
מייעצת לפי סעיף 39א;

"שירותים קיומיים" – אחד מאלה:

(1)   אספקת מים, מזון או חשמל, וכן מתן שירותי אשפוז ובריאות, תברואה, תקשורת או דואר;

(2)   שירות שיש לספקו לשם מניעת פגיעה חמורה באוכלוסיה או בשטח, שעליו חלה הכרזה על מצב מיוחד בעורף, הכרזה על                       אירוע חירום אזרחי או הכרזה על מחלה מידבקת מסוכנת;

תיקון סעיף 16ג' לחוק שירות עבודה בשעת חירום – בדבר הכרזה על מחלקה מידבקת מסוכנת

16ג.מצא השר כי האפשרות למתן שירותים קיומיים לאוכלוסייה בשטח המדינה או בחלק ממנו או למתן שירותים קיומיים
הדרושים לתפקודו של המשק, כולו או חלק ממנו, עלולה להיפגע בשל המחלה הנגרמת על ידי נגיף הקורונה (Novel
Coronavirus 2019–nCoV), אשר שר הבריאות הכריז בהודעה לפי סעיף 20(1) לפקודת בריאות העם כי היא מחלה
מידבקת  מסוכנת (בחוק זה – הכרזה על מחלה מידבקת מסוכנת), או שבמערך הייצור או האספקה למתן שירותים קיומיים
כאמור עלולים להיגרם תקלות או מפגעים ממשיים, רשאי הוא, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, להכריז בצו שהוראות פרק זה
יחולו לשם מתן שירותים קיומיים כאמור.

תיקון סעיף 18 א' לחוק שירות עבודה בשעת חירום

הוחלו הוראות פרק זה על חלק מהמדינה לפי סעיף 16, או לפי סעיפים 16א, 16ב או 16ג בעקבות הכרזה על מצב מיוחד בעורף,
על אירוע חירום אזרחי או על מחלה מידבקת מסוכנת, לפי העניין, בשטח מסוים, רשאי השר לקרוא, בצווים לפי סעיפים 17 ו-18,
חייבים בשירות עבודה, בין שמקום מגוריהם או מקום עבודתם מצויים בחלק או בשטח האמור ובין שהם מצויים מחוץ לו, ובין
שהמפעל החיוני או המפעל לשירותים קיומיים, לפי העניין, מצוי בחלק או בשטח האמור ובין שהוא מצוי מחוץ לו.

החלת פרק ד' לחוק שירות עבודה בשעת חירום על כל שטח המדינה בצו 

ביום 18 במרץ 2020,ניתן  ‎⁨צו בדבר החלת פרק ד לחוק שירות עבודה בשעת חירום,  על כל שטח המדינה.  פרק ד לחוק שירות עבודה בשעת חירום התשכז 1967 מגדיר את האפשרות לגייס עובדים במפעל חיוני או לשירותים קיומיים לשירות עבודה באותו מפעל. סעיף 21 לחוק שירות עבודה בשעת חירום מגן על עובדים מגויסים מפני פיטורים וקובע כי פיטורים חייבים בהיתר מיוחד.  בשים לב, סעיף 26 לחוק שירות עבודה בשעת חירום קובע אי תחולה של חוקים מגנים אחרים על העסקת עובדים מגוייסים (כמו למשל חוק עבודת נשים).

עוד יש לציין כי את סעיפים ההגבלה האמורים בחוק שירות עבודה בשעת חירום יש לפרש ולקרוא בהתאם לתקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים) אשר קבעו צמצום והגבלת מספר העובדים במקומות עבודה, כך שמלכתחילה אין מדובר בהעסקה של 100% מהעובדים.

מפעלים חיוניים – משבר קורונה  – פירוט והסבר

חוק שירות עבודה בשעת חירום מגדיר מהו מפעל חיוני בסעיף ההגדרות:

"מפעל חיוני" – כל מפעל או חלק ממנו, הפועל או שאפשר להפעילו לצרכי הגנת המדינה או בטחון הציבור או לקיום הספקה או שירותים חיוניים, ושאושר לענין זה בצו על ידי השר בהתייעצות עם שר הבטחון, ובשעת לחימה – על ידי שר הבטחון בהתייעצות עם השר; וכן כל מפעל או חלק ממנו שאפשר להפעילו לצרכי קיום המשק ושפעולתו חיונית לקיום הספקה או שירותים הדרושים לציבור או ליצוא, והשר אישר אותו בצו לענין זה; השר רשאי למנות ועדה לייעץ לו לענין מפעלים חיוניים

בימים כתיקונים, מוגשות בקשות להכרזה על מפעלים חיוניים למשרדים ממשלתיים אשר מעבירים את הבקשה לועדה מייעצת שתפקידה להמליץ למפקח הכללי על כח אדם על הצורך בהכרזת מפעל כחיוני. לעומת זאת,  בשעת חירום, פועל מטה אגף כוח אדם במשרד העבודה וזאת מכוח חוק שרות עבודה בשעת חירום.

תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים) מיום 22.3.20 קבעו כי ככלל במקום עבודה לא ישהו בו זמנית יותר מ – 30% ממצבת העובדים או 10 עובדים, הגבוה מבין השניים. ואולם, בהתאם לתקנות הוחרגו גופים שיש להם אישור והכרה כמפעלים למתן שירותים קיומיים לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, או מפעלים חיוניים – כאשר שיקול הדעת לצמצום כח האדם הינו בהתאם לשיקול דעתה של ההנהלה לביצוע הפעילות החיונית הנדרשת. בהתאם, ההגבלה שחלה על נסיעת 2 עובדים ברכב אינה חלה על נסיעה ברכב לאותו מפעל חיוני.

רשימת הגופים המופיעים בתוספת לתקנות 

בתוספת לתקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים) נקבע כי כל גוף המופיע בתוספת לתקנות, יוכל להמשיך בפעילותו הסדירה (בתקופת תחולת התקנות) בכפוף לכך שיצמצם מספר העובדים למספר הדרוש לקיום פעילותו החיונית. משנקבע כך, אין צורך לפנות בבקשה ספציפית לקבלת אישור למשרד העבודה (ליחידה לכח אדם) והפעילות יכולה להמשיך בהתאם לקבוע בתקנות.

לאור זאת, יובהר, כי כל גוף הנכלל בתוספת של התקנות יוכל להמשיך בפעילותו הסדירה כל עוד התקנות בתוקפן, ובלבד שצמצם ככל האפשר את מספר העובדים למספר הדרוש לצורך הבטחת פעילותו החיונית של הגוף. משכך, אין צורך לפנות באופן פרטני ליחידה לכח אדם לשעת חירום בכדי לקבל אישור כאמור, וניתן להמשיך ולפעול במסגרת שהוגדרה בתקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים.

באחריותו של המפעל והגוף להביא לידיעת העובדים כי מדובר במפעל לשירותים קיומיים ו/או חיוניים לפי העניין. עובד שמעוניין לדעת האם המפעל בו מועסק נכלל ברשימת המפעלים החיוניים או שירותים קיומיים יכול לבקש מהאחראי על משאבי אנוש אישור מתאים ו/או להפנותו לתוספת לתקנות שם מפורטים הענפים המוגדרים כחיוניים במידה והמפעל משתייך לענף בתוספת.

למידע נוסף ופרטי התקשרות עם אגף כח אדם לשעת חירום במשרד העבודה – לחץ כאן

תקנות והסכמים נוספים -בשעת חירום

תקנות שעת חירום (אכיפת צו בריאות העם) (נגיף הקורונה חדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת השעה), תשף 2020

ביום 15 במרץ 2020 נחתמו תקנות תקנות שעת חירום אכיפת צו בריאות העם נגיף הקורונה החדש תשף 2020המגדירות כי הפרה של ההגבלות בדבר התכנסות, התקהלות ובידוד כפי שנקבעו בצו בריאות העם קורונה, יהוו עבירות מינהליות לפי הענין וקובעות את שיעור הקנס שייגזר על המפר.

תקנות שעת חירום (נתוני מיקום) התש"ף 2020

ביום 16 במרץ 2020 נחתמו תקנות שעת חירום (נתוני מיקום) המאפשרות  לקבל נתונים בדבר מיקום של חולה וקבלת נתוני מיקום של אדם החייב בבידוד, וזאת באמצעות תיקון חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -נתוני תקשורת) כשהמידע ימחק בתום תוקפן של התקנות וישמש אך ורק לצורך מניעת או צמצום התפשטות המחלה ו/או פיקוח על קיום הוראות הבידוד.

בנוסף ביום 17 במרץ נחתמו תקנות שעת חירום המאפשרות מעקב דיגיטלי אחרי אזרחים לצורך מניעת התפשטות נגיף הקורונה. תקנות שעת חירום (הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ למניעת התפשטות נגיף הקורונה החדש תשף 2020

הסכם קיבוצי חדש במגזר הציבורי – להסדרת זכויות העובדים בשעת חירום

בהתאם נחתם הסכם קיבוצי שלטון מקומי שעת חירום 200320 ההסכם מסדיר שהיה בחופשה של העובדים עליהם חל ההסכם,  עד יום 16 באפריל 2020 בכפוף לתקנות שעת חירום הגבלת מספר העובדים לעיל. בשים לב, על פי ההסכם הקיבוצי שהורחב, לא ניתן לממש ימי מחלה בתקופת השהייה בחופשה. הוראות מיוחדות נקבעו לעניין תעודות מחלה שהוצאו החל מה – 15.3.20 ועד ליום 21.3.20.

הסכם זה הורחב בתקנות על הציבור הרחב בתקנות שעת חירום הרחבת הסכם יציאה לחופשה על המגזר הציבורי הרחב

ראו גם חוזר הממונה על השכר בנוגע להסכם הקיבוצי בדבר יציאה לחופשה במגזר הציבורי בעניין ההסכם הקיבוצי שהורחב כאמור.

מתן היתר כללי להעסקה בשעות נוספות נוכח משבר הקורונה – הודעה על מתן היתר כללי להעסקת עובדים בשעות
נוספות )הוראת שעה – התמודדות עם נגיף הקורונה החדש )nCov- 2019 Coronavirus Novel)  

עקב משבר הקורונה, הצמצום במספר העובדים, העניק שר העבודה במסגרת הוראת שעה, היתר להעסקת עובדים בשעות נוספות מעבר למספר השעות הנוספות המותרות חוקית בזמנים רגילים. בהתאם להוראת השעה, על אף שלא ניתן להעסיק עובד יותר מ -1 2 שעות ביום כולל שעות נוספות, מותר להעסיק עובד עד 14 שעות עבודה כולל שעות נוספות לא יותר מ 8 ימים בחודש.  כמו כן, חל איסור להעסיק בשעות נוספות העולת ועל 90 בחודש ושבוע עבודה לא יעלה על 67 שעות כולל שעות נוספות.

השוואה לחקיקה המגנה על זכויות עובדים בשעת חירום במצבים אחרים (מלחמה והתקפה)

במצבי חירום מכח מלחמה או התקפה, (בשונה ממצב של  מחלה מידבקת) חלות הוראות בין השאר מכח חוק התגוננות אזרחית תשי"א 1951 שמגדיר התגוננות אזרחית "כאמצעים הנקוטים לשם התגוננות מפני כל התקפה או סכנת התקפה על האוכלוסייה האזרחית או לשם צמצום תוצאותיה של התקפה כזאת, להוציא אמצעי לחימה שלא להגנה עצמית";

עוד מגדיר חוק ההתגוננות האזרחית בסעיף 9ג' ב הכרזה על מצב מיוחד בעורף במצב של סבירות גבוהה שתתרחש התקפה על האוכלוסיה האזרחית.

9ג.        (א)  (1)   שוכנעה הממשלה כי קיימת סבירות גבוהה שתתרחש התקפה על האוכלוסיה האזרחית, רשאית היא
להכריז, במדינה כולה או בשטח מסוים, על מצב מיוחד בעורף;

חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ן 2006 

במלחמת לבנון השניה, נחקקה חקיקה ספציפית שתוקפה מוגבל לאותם המועדים, ואשר מטרתה הגנה על עובדים בשעת חירום, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום 2006 החוק של לבנון השניה (אשר חלק מהוראותיו הוגבלו לאותה התקופה ויתר ההוראות עדיין תקפות).

בסעיף 2א' לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, נקבעו הוראות בדבר איסור פיטורים מכח הוראה בעניין מצב מיוחד בעורף לפי חוק התגוננות אזרחית ונאסרו פיטורי עובד בשל היעדרות מהעבודה או אי ביצוע העבודה, בנסיבות האמורות לרבות מכח הצורך להשגיח על ילדיו עקב סגירת ממוסד חינוך וכו' וזאת כמובן בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק.

בשים לב, כי חוק הגנה על עובדים בשעת חירום 2006 מתייחס למצב מיוחד בעורף ולא למצב של מחלה מידבקת (בהתאם לתיקונים וההתאמות שבוצעו בחוק שירות עבודה בשעת חירום) ועל כן הוראות ההגנה שבו כנגד פיטורי עובדים, ככל הנראה אינן חלות במקרה של מחלה מידבקת .

נכון למועד כתיבת המסמך, פרט להגנה על עובדים מגויסים מפני פיטורים, בהתאם לחוק שירות עבודה בשעת חירום, אין הגנה כללית על עובדים מפני פיטורים אשר נכפה עליהם שלא להגיע לעבודה עקב שהיית ילדיהם במוסדות החינוך ו/או נוכח ההגבלה והצמצומים שנתבקשו עקב תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים) ו/או תקנות שעת חירום (הגבלת פעילות).

כמובן שלא ניתן להתעלם מכך כי בעוד שהיעדרות עקב "מצב מיוחד בעורף" כמו למשל אי הגעה לעבודה באיזור הגבלה עקב התקפה, הינה קצרת טווח במהותה, היעדרות עקב מגפת הקורונה עלולה להימשך זמן רב ורק בעתיד יהיו ברורות השלכותיה על כלל המשק.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויתכן ונפלו טעויות ו/או השמטת מידע. אין להסתמך על האמור לעיל ולקבלת ייעוץ פרטני יש לפנות לעו"ד העוסק בתחום. 

 

/על ידי

הוצאה כפויה לחל"ת באילוצי הקורונה

האם נדרשת הסכמת העובד?

האם סיום חוזה במקרה של סגירת עסק יכול להוות סיכול חוזה עבודה?

חופשה ללא תשלום (חל"ת)  – בזמנים רגילים ובתקופה הקורונה – האם נדרשת הסכמת העובד? והאם סיום עבודה בנסיבות בהן נכפה על המעסיק לסגור את עסקו, יכול להוות סיכול חוזה עבודה?

מאת: עו"ד איריס אלמוג

משבר הקורונה מכה בישראל, ובהוראת משרד הבריאות נסגרו עסקים שונים וניתנה הוראה לצמצם משמעותית מספר העובדים בעסקים פרטיים.

המדינה נחלצה לטובת ציבור המעסיקים והעובדים, כאשר המדינה היא זו שהטילה את הגזירה – לפיה עובדים לא יוכלו להגיע למקום עבודתם עקב ההנחיות ההולכות ומחמירות מיום ליום, ושירות התעסוקה הוציא צו לפיו עובד שיצא לחל"ת כפוי ביוזמת המעסיק ושלא מרצונו, למעלה מ – 30 ימים, כשהמטרה להחזירו בעתיד,  יהיה זכאי לדמי אבטלה תוך הקלה על התהליך.  בהתאם הוצאו טפסים לחתימה לרבות טופס לחתימת העובד לפיו העובד מצהיר העובד כי החופשה ללא תשלום אינה ביוזמתו ומרצונו וכי בכוונת המעסיק להחזירו לעבודתו. לעיון בטופס ההצהרה לחץ כאן

המטרה בהענקת האפשרות לקבל דמי אבטלה בזמן חל"ת, נועדה למנוע גלי פיטורים במשק, נוכח ההנחיות המחמירות של משרד הבריאות ואילוצי מעסיקים לסגור או לצמצם משמעותית את העובדים במקום העבודה,  גזירה אשר ברור כי ציבור המעסיקים לא יוכל לעמוד בה.

אין ספק שמדובר בצעד יוצא דופן שלא היה כדוגמתו, ואין ספק כי משבר הקורונה חדש למדינת ישראל ובהתאם כלל הצעדים המחמירים שננקטו לרבות הוראה גורפת על ידי משרד הבריאות למעסיקים לסגור את שעריהם בפני עובדיהם לתקופה שאף לא ברור מהו משכה נוכח אי ידיעת השלכות המגיפה המדבקת (בניגוד למצבים בעבר בהם היה מדובר בתקופה נקודתית שחלפה, עקב מצבי חירום שונים /מלחמה/התקפה וכו')

המדינה ידעה מצבי חירום, ובמצבי חירום למדינה סמכויות מכח חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ"ז 1967 אשר במרץ 2020 תוקן כך שהתייחס גם למגפת הקורונה וכלל תיקונים בדבר למחלה מדבקת ביחס לקיומם/הפעלתם של שירותים קיומיים וחיוניים.

הוצאה כפויה לחל"ת והאם נדרשת הסכמת העובד לחל"ת?

שאלה שנשאלת בימים אלה, בעיתות משבר ובמצב חירום,  היא האם נדרשת הסכמתו של עובד לחופשה ללא תשלום שהיא מטיבה "חופשה מאולצת" /כפויה?  

בימים כתיקונים, כלל פסוק הוא שאסור למעביד להוציא עובד לחופשה כפויה ללא הסכמתו. על פי הפסיקה, הוצאה כפויה של עובד לחופשה ללא תשלום ,שאינה מעוגנת בהוראה חוקית או הסכמית דינה כדין פיטורים (דב"ע (ארצי) נב/3-215 שוכרי סאלם יעקב עאצי ואח' נ' ליר תעשיות לבידים בע"מ, פד"ע כה 358 (1993); ע"ע (ארצי) 10/03 גליה פיליפוביץ נ' סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ, מיום 21.2.05)

ואולם, מה קורה בעיתות חירום ומשבר? כאשר ההוראה על סגירת עסקו של המעסיק נכפתה עליו על ידי המדינה/משרד הבריאות/פיקוד העורף? האם עדיין נדרש יסוד ההסכמה לחופשה כפויה על ידי העובד?

פרשנות לפיה נדרשת הסכמת העובד, במקרה שלפנינו במגיפה הקורונה, הינה בעייתית לעניות דעתי, ואולם הדעות על כך חלוקות.

למעשה, בהוראת משרד הבריאות ובהתאם להנחיותיו נוכח מגיפת הקורונה, ניתנו הנחיות שונות שהביאו להגבלת המשך הפעילות של מקומות עבודה שונים :

ביום 14 במרץ 2020, ניתנו הנחיות שמשמעותן הגבלת ההתכנסות וההתקהלות במקומות העבודה שהביאו להוראות מפורשות בדבר סגירת מקומות עבודה מסוימים (לדוגמא  בתחום המסחר/קניונים/תרבות)  שאילצו אותם לסגור שעריהם בפני עובדים ככל שאינם חיוניים. כך למשל, רשת פוקס הוציאה עובדיה לחלת ש 45 ימים, הבימה אשר הוגבלה לאירועים מעל 100 איש נאלצה לשלוח עובדיה לחל"ת מעל 30 ימים. בכך איפשרו לעובדיהם בינתיים למצות את זכויותיהם לדמי אבטלה בביטוח לאומי, בהתאם לחוזר שהוצא על ידי שירות התעסוקה (ובכפוף לכך שאכן הם עונים לתנאי הזכאות לדמי אבטלה)

ביום 16 במרץ 2020, ניתנו הנחיות נוספות, לפיהן על המעסיק הפרטי לצמצם מספר העובדים ב- 70%, אם באמצעות העברה לעבודה מהבית, ואם באמצעות שיטות אחרות. השירותים החיוניים נשארו במתכונת מלאה.  משמעות גזירת הצמצום שנועדה להגביל את ההתכנסות של אנשים במרחב הציבורי על מנת למנוע הדבקה, יכולה להיות שמעסיק מסוים אינו יכול להמשיך להעסיק את העובד בשיטה של עבודה מהבית.

האם במקרה כזה, הוצאה לחל"ת (על מנת שזמנית העובד יקבל דמי אבטלה בהתאם לחוזר המדינה) צריך שתיעשה בהסכמה? 

הפסיקה קבעה, כי ככל שהעובד אינו מסכים לחל"ת, יש לראות זאת כפיטורים. כלומר, הפתרון האפשרי הוא כי אם עובד יתנגד, יש לזמנו לשימוע לפני פיטורים או לאפשר לו להתפטר בדין מפוטר כי לכאורה חל"ת זו הרעת תנאים.  ואולם, אם מדובר בגזירת הריבון שהביאה לצמצום בעסק שאינה מאפשרת לעובד להגיע לעבודה, האם עדיין נדרשת הסכמתו לחל"ת? האם יש להטיל במקרה כזה על מעסיק עלויות של פיטורים (באם אין מספיק כספי פיצויים בפוליסה)?

ואכן, בכך למעשה, מתייתרת תכלית רעיון חל"ת בעת קורונה, אשר נועד להתמודד זמנית עם תוצאות המגפה, באופן שימנע גל פיטורים והשלכותיו כלפי העובד והמעסיק, ויאפשר בעיקר המקרים כן למצות את הזכויות ולקבל דמי אבטלה בתקופת החל"ת מהמוסד לביטוח לאומי.

האם מדובר כלל במצב שמעסיק מוציא את העובד לחופשה כפויה ללא תשלום? או שמא המדינה זו שבחרה להוציא את העובדים לחל"ת כפוי בעצם כך שהורתה על סגירת העסק?

האם ברשתות גדולות שבהן הוצאו עובדים לחל"ת היה צריך לבקש הסכמת העובד לחל"ת ולחילופין לאפשר לו להתפטר בדין מפוטר או לזמנו לפיטורים בהעדר הסכמתו? האם אין במצב כזה כדי להשית עלויות בלתי סבירות על מעסיקים שלא יוכלו לעמוד בהן? האם אין זה נוגד את הרצון לעבור את התקופה במיזעור נזקים לשני הצדדים תוך שמירה על מקום עבודתו של העובד?  יש להבין כי זכות לפיצויי פיטורים משמעותה פיצויי פיטורים מלאים, ולא לכל העובדים יש 100% פיצויי פיטורים בפוליסות והמעסיקים נדרשים להשלים בהתאם לוותק עבודה וכו', כך שלסיום עבודה יכולות להיות השלכות כלכליות כבדות על המעסיק ומכך היה רצון להימנע.

לעניות דעתי, ואולם רק ימים יגידו, יש להפריד בין מצבים שההוצאה לחל"ת הינה כורח נוכח הנחיות המדינה/משרד הבריאות כמו בהנחיות שפורטו לעיל, לעומת מצבים בהם לא הוגבלה כלל האפשרות של מעסיק להמשיך לנהל את עסקו, אך עקב צמצומים או קשיים כלכליים שאינם נוגעים להנחיות משרד הבריאות/המדינה ולאור המצב הכללי במשק, הוא בוחר להפחית עלויות בדרכים שונים לרבות הוצאה לחל"ת, צמצום משרה ועוד. במקרה כזה, נדרשת הסכמת העובד לחלת, בשונה מהמצבים שתוארו לעיל אשר כפו על המעסיק סגירה או צמצום עקב הנחיות המגבילות התקהלות.

סירוב לחלת כפוי לעסק שנסגר/צומצם בהנחיית הממשלה – האם מזכה בפיצויי פיטורים כמפוטר או שמא חוזה העבודה בוטל/סוכל ? 

בנוסף, נשאלת השאלה, האם עובד שנבצר ממנו לעבוד עקב הנחיות של המדינה, זכאי לפיצויי פיטורים כמפוטר? אולי מדובר בסיכול חוזה עבודה (שמקורו בסעיף 18 לחוק החוזים) אשר אינה מקנה לעובד פיצויי פיטורים כמפוטר. שאלות אלה עלו במצבים דומים, כמו למשל בעניין ע"ע 256/08 מחמד בשיר קוקא ואח' נ' יוסי שוורץ,שמאזכר גם את פ"ד סולל בונה בתיק ע"ע 450/08 סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ – נצרי אלחג'אג ואח', לא פורסם, 10.1.2011

וכך נקבע בעניין סולל בונה שעסק במצב בו נמנע מהעובדים להגיע זמנית למקום עבודתם עקב סגר מוחלט שהוטל על השטחים:  "הפסיקה כפי שהובהר לעיל, קובעת באופן חד משמעי כי מקום בו הסיבה היחידה לסיום עבודתו של העובד הינה בשל מניעה אובייקטיבית לשאת באחריות כלשהי כלפי העובד, זאת שעה שהמעביד (בעניננו סולל בונה) עשה את כל המאמצים על מנת לאפשר לעובד לחזור לעבודה."

בעניין מוחמד בשיר קוקא, נקבע כי המצב אף קשה יותר, שכן מדובר בתכנית התנתקות שהביאה לנקיטת צעדים נגד המעסיק ונגד העובדים שמנעה מהם להיות מועסקים על ידי המעסיק וממנו להעסיקם. בהתאם , נקבע כי בנסיבות אלה אין לראות בכך מעשה פיטורים כלשהו בפני העובדים (המערערים)  ואפילו רצון לכך לא היה לו. במקרה זה אין מדובר בהתפטרות שדינה כפיטורים, כאמור. נקבע כי מדובר בהפסקת יחסי עובד מעביד מסיבה שאיננה פיטורים ומשכך לא קמה זכאות לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים.

בהמשך בסעיפים 66-69 דן בית הדין הארצי בסוגיית הסיכול החוקי וקובע כי אין ספק כי חוזה העבודה בין הצדדים בוטל ואין ספק כי ביצועו הפך לבלתי אפשרי , אזי אין לתלות את "קולר האשם" במעסיק או בעובד.  בית הדין קובע כי סיכול חוקי משמעו בטלות חוזה העבודה, ללא מעשה או מחדל של מי מהצדדים, בניגוד לרצונם או הסכמתם, באופן בו ביצוע חוזה העבודה הפך לבלתי אפשרי, עקב נסיבות שלא היתה באפשרותם למונען.

יוצא איפוא, כי בסוגיית החל"ת במקרה של מעסיקים אשר בהוראות המדינה נכפה עליהם לסגור את עסקם, או לצמצם את מספר העובדים שיכולים להגיע למקום העבודה, הרי שהוצאה לחל"ת לא רק שאינה פיטורים, אלא היא הדרך למנוע בסופו של דבר את הבאת חוזה העבודה לידי סיום, במטרה שהעובד יחזור בעתיד לעבודה עם סיום המשבר. לדעתי, עובד שיבחר להתפטר בדין מפוטר ויסרב לחל"ת, לא בהכרח יהיה זכאי בנסיבות הסציפיות האלה כלל לפיצויי פיטורים מלאים בעתיד (ככל ויש השלמה הנדרשת מעבר לפוליסה) וזאת מאחר והמעסיק יוכל לטעון כי מדובר בסיכול חוזה עבודה וביטולו, בניגוד לאקט של פיטורים או אקט המזכה בפיצויי פיטורים.

לסיכום

כרגע אנו בעיצומו של משבר וכלל הצדדים כולל המדינה נערכים למיזעור נזקים. לדעתי האישית, טוב יעשו עובדים אם ינצלו את החל"ת ולא יערימו קשיים על מעסיק שגם כך לא נותרה לו ברירה כי הורו לו לסגור /לצמצם עסקו. אוסיף ואציין כי הייעוץ שניתן לעובדים שעומדים לצאת לחל"ת כפוי להוציא ימי מחלה, הוא מזעזע ומקומם. (אין מדובר בימי מחלה עקב הידבקות וכו'). מדובר בנסיון ציני לנצל את המשבר תוך הוצאת ימי מחלה פיקטיבים – ייעוץ כזה הוא פסול מן היסוד. מעסיק אינו בור ללא תחתית שכעת יש לעשוק אותו. כולם נמצאים באותו משבר ומנסים לצלוח אותו יחד. זה לא הזמן להסתכל על הזוית הצרה אלא על המאקרו – ומאמר זה הוא קול קורא לעורכי הדין בדיני עבודה, לחשוב על האינטרסים הכוללים של שני הצדדים ולא להעניק ייעוץ מתוך אינטרס צר שאינו רואה את טובת הכלל.

יתכן ובהמשך יוצאו הנחיות ודברי חקיקה אשר יסדירו באופן מפורש יותר את זכויות הצדדים ומן הסתם, בעתיד הרחוק, יגיעו מקרים לפתחם של בתי הדין לעבודה אשר יצטרכו לומר דעתם בעניין. נכון למועד כתיבת מאמר זה, גם בית הדין לעבודה נאלץ זמנית לסגור חלקית את שעריו בהוראת הריבון.

האמור לעיל הינו פרשנות בלבד על דעתה של הכותבת

יתכן ונפלו טעויות בכתוב לעיל. אין להסתמך על האמור ומדובר בחומר למחשבה בלבד.

/על ידי

קורונה בישראל- שאלות ותשובות בדיני עבודה: זכויות עובדים: מחלה, חל"ת,אבטלה ועוד

המשך קריאה…
/על ידי